בס"ד לשבת שירה - בשלח התשפ"ד
"בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד,ו) אמר החכם באדם, מלחמות אינן ענין לג'נטלמניות, משה רבינו מוביל מערכת הטעיה ומספר לפרעה הרשע על יציאת שלושת ימים כאשר אין לו כל כוונה לשוב מצרימה, במרכז התכנית "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל־הַיָּם" (שמות יד,ב). כאשר המטרה להביא את פרעה הרשע לצאת לרדוף אחרי בני ישראל, ליפול במלכודת ולטבוע בתוך הים, בני ישראל משנים לפתע כיוון ובמקום להמשיך בדרך היבשתית לסיני, הם פונים דרומה ונעצרים על ים סוף לפני פי החירות. הפתיון עובד ופרעה וכל צבאו שועטים כל הדרך אל הים, על הדרך הקב"ה מרויח כאן גם תועלת ערכית, חיזוק הביטחון של בני ישראל בה' וזכות בשבילם לנס קריעת הים, (מהר"ל, ומקורו במכילתא, רַבִּי אוֹמֵר: כְּדַי הִיא הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי, שֶׁאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם. מכילתא בשלח ד,יד)
נקודת המפגש הדרמטי הזה מקבלת מהתורה יחס מיוחד, פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.
פִּי הַחִירֹת - הינו שם יחידאי במקרא (הוא מוזכר עוד פעמיים אבל באותו הקשר-כמקום חצית ים סוף ביציאת מצרים). כנראה בגלל זה ובגלל ה"א הידיעה המופיעה בו, הבאה ללמד שמדובר במקום מפורסם וידוע כבר, רש"י מסיק שמדובר בפיתום. וכך כותב: הוּא פִּיתוֹם, וְעַכְשָׁו נִקְרָא פִּי הַחִירֹת עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם בְּנֵי חֹרִין. למעשה המקור לכך עוד קדום יותר ומובא כבר במכילתא עוד מובא במכילתא שמקום זה היה מקום של ע"ז בדמות זכר ונקבה. מבאר את הענין מי השילוח, ע"ז זו היתה בעצם אלילות הזנות והפריצות, היא נקראה פי החירות לומר- איזהו בן חורין זה הנותן דרור ליצריו העושה כל תאוות ליבו. חניית ישראל לפני פי החירות הביאה את פרעה לחשוב "נבוכים הם בארץ" כיוון שעם ישראל היה גדור בעריות לכאורה איננו בן חורין ולכן הם לא מצליחים לעבור את פי החירות ולצאת לחירות. גם זה היה בכוונה להטעות את פרעה כדי שירדוף אחריהם, אך עם ישראל ידע את האמת, והיא שאדרבה דווקא העושה כל תאות ליבו הוא הוא המשועבד ליצרו, ואיננו בן חורין.
בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם- בפשיטות מובן שהחניה של ישראל בין מגדול ובין הים, הביאה את פרעה לחשוב שיקל עליו לנצח את ישראל כי הם סגורים בין אותו מבצר ובין הים. חז"ל מציינים שהיה עוד טעם לכך שישראל יעברו שם במסלול יציאתם וכך אומר המדרש: שבו כינס יוסף כל כסף וזהב שבעולם, שנא׳ וילקט יוסף את כל הכסף (בראשית מז יד), ולשם היו האוצרות, ומשם לקחו בני ישראל כסף וזהב לרוב עד מאד. (מדרש לקח טוב שמות יד,ב)
בַּעַל צְפֹן- פשוט שהיה בית עבודה זרה כמו כל הבעלים המוזכרים בתורה. שואלים חז"ל למה במכת בכורות שכל אלילי מצרים נשברו בה, בעל צפון לא נשבר גם כן? מבאר המדרש אגדה: לפני בעל צפון. ע"ז, ולמה הונח באותו מקום, לפי שכל ע"ז שבמצרים ניתכת, ואותה ע"ז לא ניתכה, לפי שלא רצה הקב"ה להתיכה, כדי שיאמר פרעה בעל צפון הסכים על גזירתי, ולא הניח ללכת בני ישראל: גם רש"י מביא מאמר זה. נמצא שהכתוב מזכיר אף את בעל צפון כדי לציין נקודה נוספת שהביאה את פרעה לרדוף אחרי בני ישראל.
להבין את הטריק עם בעל צפון, מבאר הכלי יקר: שהיו להן הרבה עבודה זרות שעבדו להרבה מזלות כי כל מזל יש לו כח והשפעה על איזו ענין מיוחד, ובעל צפון היינו הע"ז אשר חשבו כי ממנו יושפע להם זהב ורב פנינים כמ"ש (איוב לז כב) מצפון זהב יאתה, והשאיר הקב"ה דווקא ע"ז זו להטעותם שיאמרו שע"ז זו תתבע עלבונם על מה שנטלו ישראל ממונם שלא כדין, כי בכל שאר המכות הצדיק פרעה את הדין עליו לומר שבדין באו עליו ובדין לקו גם שרי מעלה שלהם, אבל הממון חשב פרעה שלא בצדק ולא במשפט נטלו ישראל ממונם ע"כ נשאר בעל צפון שיאמרו קשה יראתם ויתבע מן ישראל ממונם שהשאילום, וז"ש ויהפך לבב פרעה וגו' פירש"י בשביל ממונם שהשאילום, ומה שאמרו כי שלחנו את ישראל מעבדנו לפי שכל מה שקנה עבד קנה רבו ועיקר דבריו היה בעבור הממון, ותלה פרעה דבריו במה שראה שנשאר בעל צפון מכל אלהי מצרים.(כלי יקר שמות יד,ב)
הסבר זה של הכלי יקר מתכתב עם דברי המדרש שיוסף הטמין את אוצרותיו במקום סמוך.
המלבי"ם מציג הסבר שונה וזה לשונו "אליל מצרים הממונה לפעול רע וכליון והוא נשאר מכל אלילי מצרים, וחשבו שהוא התגבר על אלהי ישראל ובאשר הוא מושל על המדבר לא הניחם ללכת המדברה"
למדנו שפרוט המיקום בא להסביר לנו מחד מה הביא את פרעה לצאת ולרדוף אחרי בני ישראל, ומאידך מציין לנו את התועלת שצמחה מכך לישראל הן מאוצרות יוסף והן מחיזוק האמונה בליבם בזה שהלכו לאחוריהם לפתות את פרעה לרדוף אחריהם.
בחזרה לפי החירות, כבר ציינו שמקום זה מוזכר רק ביחס ליציאת מצרים ואין לו כל אזכור אחר בתנ"ך. האם במקורות אחרים הוא כן מוזכר? הנה ד"ר עמנואל וליקובסקי מציין בספרו "תקופות בתוהו" על ממצא ארכיאולוגי מדהים שנמצא באל עריש בשנות השישים של המאה ה19, איזו תיבה-סרקופג מאבן שוחם שחורה ששימשה עד אז כשוקת לבעלי חיים, היא נלקחה למוזיאון באיסמאליה והכתב שלה פוענח בידי חוקרים שונים. מסופר שם על מכת החושך, על סערה גדולה שפקדה את מצרים, על עבדים שברחו ממצרים, על נסיך מצרי שיצא לחפש את עקבות אביו וצבאו שנעלמו. ובמקום שנקרא פי חרותי סופר לו שאביו טבע במערבולת בים עם כל צבאו.
ומה אנו יכולים לקחת מזה לימינו אנו? אנו יודעים כי הקב"ה עתיד לעשות נפלאות גם לנו בגאולתנו, הממשיך של פרעה בזמנינו, מכונה במקורות גוג, ה' ימשוך אותו עם שאר רשעי העולם בתחבולות שונות ובסברות שהנה אנחנו חלשים ואבדנו את דרכנו וכיוצא בזה ואוטוטו יצליחו לזרוק אותנו לים, "וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ" (יחזקאל לח,ד) ואז יתגלה שכל זה היה כדי לכלות את הרשעה העולמית, לסיים את עידן המלחמות, להמליך את ה' למלך על כל הארץ ולפצוח בעת השלום. וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְ-הֹוָה. (יחזקאל לח,כג)