ממשכן משה למקדש שלמה ולמקדש מלך המשיח.
בס"ד
לפרשת תרומה התשפ"ד
החזון-חיבור שמים וארץ. יעקב אבינו חלם עליו. עם ישראל ביציאת מצרים זכה לחוות את החיבור הנפלא הזה במעמד הר סיני. בניית המשכן כבר אפשרה חיבור מתמשך של שמים וארץ. מחד, משכן משה היה פחות במדרגתו ממקדש שלמה המלך-הבית הראשון, ומאידך היתה מעלה מיוחדת למשכן משה שלא היתה במקדש שלמה. בבית השלישי שיבנה בע"ה במהרה בימינו נזכה לחבר את מעלותיו המיוחדות של מקדש שלמה עם מעלותיו המיוחדות של משכן משה.
מסביר הזהר הקדוש את ההבדל שבין משכן משה למקדש שלמה(גרסה מתורגמת לעברית)" מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא מִשְׁכָּן, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁהוֹלֵךְ לַאֲהוּבוֹ, וְלֹא מֵבִיא אֶת כָּל גְּדוּדָיו עִמּוֹ. כְּדֵי לֹא לְהַטְרִיחַ עָלָיו, הוּא בָּא אֵלָיו בִּמְעַט חֲיָלוֹת. בַּיִת - שֶׁאֶת כָּל חֵילוֹתָיו וְאוּכְלוּסָיו, אֶת כֻּלָּם מֵבִיא עִמּוֹ לָדוּר בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת. וְזֶהוּ בֵּין מִשְׁכָּן וּבֵין בַּיִת. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא דִּיּוּר שֶׁל מְנוּחָה לְעוֹלָמִים בְּכָל אוֹתָן הַמֶּרְכָּבוֹת, וּבְכָל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת, וּבְכָל אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לְשַׁבֵּר (לחבר) אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁלְּמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. מִשְׁכָּן, בְּקֹטֶן הַדְּמֻיּוֹת, בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים, לִנְסֹעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהַכֹּל בַּסּוֹד שֶׁלְּמַעְלָה."(זהר חומש שמות, דף רמ"א, ע"א )
ובכן הזוהר המשיל את ההבדל בין המשכן לבית המקדש להבדל בין מצב שהמלך הולך לאהובו,שאז הוא בא עם פמליה מצומצמת כדי לא להטריח את אהובו, לבין מצב שאהובו בא אל המלך שאז כל חיילותיו וכל האוכלוסייה של המלך נמצאת איתו.
ביטוי לכך שהמשכן היה במעלה פחותה מהמקדש בכך שמקום שעמד עליו המשכן ונסע ממנו, לא נותרה בו קדושה. הקדושה ששרתה במשכן לא נאחזה בקרקע ועזבה את המקום כשהמשכן נסע משם. לעומת מקום בית מקדשנו שמעולם לא זזה ממנו לגמרי השכינה, והוא נשאר בקדושתו. בלשון הזוהר הקדוש, רק בתי ברי נחרב ולא בתי גואי-רק הבית החיצוני נחרב ולא הפנימי. ז"א הקדושה במשכן בניגוד למקדש "לא הצליחה" לרומם את הארץ.
מצד שני היתה למשכן גם מעלה שלא היתה לבית המקדש. מדובר במעלה שמשנה את הכל, ששמה את המשכן בקומה אחרת לגמרי. במשכן של משה היה אפשר לשמוע את ה' מדבר אל משה מהתווך שבין הכרובים, ואילו במקדש היו סימנים בלבד של נוכחות השכינה כגון : לֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבַּחַיִם, לֹא כִּבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, לֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, ועוד ניסים.(מסכת אבות ה,ה) היה גם ניתן לדעת את מידת חיבתנו לפני המקום על פי הכרובים, ואפילו לקבל תשובות מאת ה' באמצעות החושן שעל הכהן הגדול. אבל מה רב ההבדל שבין לשמוע דיבור חותך לבין כל מיני סימנים ואיתותים.
כיצד זה שמחד המשכן היה מחד במעלה עליונה יותר ומאידך פחותה יותר מאשר המקדש?
ובכן בדור המדבר היתה הנהגה ניסית מאוד חזקה, לא נדרשה מהאנשים השתדלות גדולה בשום דבר, החומר כמעט שלא תפס מקום, ולכן גם המשכן היה יכול להיות מאוד קטן לעומת המקדש, והיה יכול לנדוד ממקום למקום, והיה אפשר לשמוע את ה' יתברך מדבר מבין הכרובים, אורות גדולים בכלים קטנים. זהו שהזוהר ממשיל את המצב במשכן למלך שהלך לאהובו, המלך כאן היוזם והפעיל ואפשר לפגוש אותו כמעט בלי מחיצות ומסכים.
אבל הנהגה כזו לא יכולה באמת לרומם את החומר, לכן עם ישראל צריך את ארץ ישראל, הארץ שנועדה לחבר את כל הארצות לשמים, הארץ שממנה הושתת כל העולם. במקדש של שלמה המלך כבר היו הרבה יותר כלים להכיל את הקדושה החופפת עליו, ואפילו שנחרב הבית והצער על החורבן עצום, פעולת הקודש השאירה את חותמה על החומר וההר נשאר בקדושתו, מחכה לחזרת השכינה במלוא הדרה לציון.
במעמד הר סיני התרחשו שני דברים מאוד משמעותיים, ניתנה תורה לישראל, ונערכה החתונה הכי מקסימה בהיסטוריה. נראה לומר שמשכן משה המשיך בעיקר את הורדת התורה לארץ. לעומת זאת מקדש שלמה המשיך בעיקר את האהבה שבין הדוד והרעיה שהתחילה בהר סיני והגיעה לשיאים בימי שלמה המלך. שיר השירים אשר לשלמה נותן לנו איזו טעימה מאותה אהבה עצומה.
אבל המשכן של משה נגנז והמקדש של שלמה נחרב. וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי…הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דּוֹדִי מַה־תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.(שיר השירים ה,ו-ח)
הבית השלישי שאנו כה משתוקקים לבנותו ישלב את המעלות של המשכן והמקדש, גם המשיח ישלב באישיותו את המעלות של משה רבנו ודוד המלך. כלי הקודש יצאו ממחבואם וארון הברית בראשם.
בבית המקדש השלישי שיבנה בע"ה במהרה בימינו כבר יהיה חיבור איתן ונצחי בין השמים והארץ, וכך מתאר אותו הזהר הקדוש " בִּזְמַן שֶׁיָּקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בֵּיתוֹ, בְּאוֹתוֹ זְמַן מַה כָּתוּב. ? (ישעיה כה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. בִּלַּע, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ (איכה ב) בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל. אוֹתָהּ כּוֹס שֶׁשָּׁתָה זֶה, יִשְׁתֶּה זֶה. וְאִם תֹּאמַר, אוֹתוֹ בִּלַּע הוּא לִזְמַן יָדוּעַ וְקָצוּב כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל - לֹא כָּךְ! כָּתוּב לָנֶצַח. מַה זֶּה לָנֶצַח? לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וְלֹא כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא כְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהֵקִים מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. אֶלָּא לָנֶצַח - לְעוֹלָמִים. וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יָקִים עַמּוּדִים וְסִפִּים, וְכָל אוֹתָן תִּקְרוֹת הַבַּיִת בְּתִקּוּנָיו (בחזק), לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְכָתוּב (ישעיה נד) הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וְגוֹ', מִשּׁוּם שֶׁיִּבָּלַע הַצַּד הָאַחֵר וְלֹא יָקוּם לְעוֹלָמִים. וְאָז, (שם כה) וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר."(זהר חומש שמות, דף ר"מ ע"ב)