התגובה של אהרן למותם הפתאומי של שני בניו בשיאה של השמחה, מפתיעה.
וידום אהרון.
יש מצבים מבלבלים, חתונה במשפחת אבלים, אשה היולדת ילד לבעל שנפל בקרב, אבל כמדומה שההתמודדות שעבר אהרן הכהן ביום חנוכת המשכן היתה מהיותר קשות שאפשר לתאר. מחד היה זה אחד הימים הכי נפלאים בכל קורות ימי עם ישראל, יום שנטל עשר עטרות, יום שירדה בו השכינה לשרות דרך קבע בעולם הזה, יום שהמשכן החל בו את פעילותו, ומצד שני אהרן הכהן איבד ביום זה את שני בניו- נדב ואביהוא אשר נשרפו על קידוש ה'.
אפשרות אחת להבין שאהרן נהיה כמשותק, מגודל הטלטלה שהוא עבר הוא נהיה כאבן דוממת ולא יכל לדבר. בשפת העולם אומרים נכנס לטראומה.
אך חז"ל מבינים שדומיה זו יש בה השלמה וקבלת גזר הדין. וכך משמע בתלמוד : כתיב (שמות כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי", אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי. דבר זה אמר הקב"ה למשה, ולא ידעו עד שמתו בני אהרן. כיון שמתו בני אהרן, אמר לו אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה. כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל שכר, שנאמר (ויקרא י, ג) וידום אהרן. וכן בדוד הוא אומר (תהלים לז, ז) דום לה' והתחולל לו אע"פ שמפיל לך חללים חללים את שתוק. וכן בשלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) עת לחשות ועת לדבר פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור. והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים סח, לו) נורא אלהים ממקדשך אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל. (זבחים קטו,ע"ב)
נמצא כי דומיה זו איננה כשתיקה רגילה, אלא יש בה שקט פנימי, רוגע והשלמה. היא מבטאת את קבלת גזר הדין וקבלת תנחומים על פטירת הבנים מתוך הידיעה שהם זכו להיות קרובי השם.
בשכר שתיקה זו זכה אהרן שהתיחד אליו הדיבור הא-לוהי. וכך נאמר : וַיְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם׃
על מנת להבין את פשר השכר הזה על מעשה השתיקה שלו, שה' פונה אליו ישירות ולא דרך משה, נתבונן בהמשך הסיפור, משה רבינו מברר מה נעשה עם שעיר החטאת ומגלה שהוא שורף . משה קוצף על בני אהרן " וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָר וְעַל־אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר׃ מַדּוּעַ לֹא־אֲכַלְתֶּם אֶת־הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת־עֲוֺן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְ-הֹוָה׃ (ויקרא י,טז-יז) ואהרן עונה לו "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת־חַטָּאתָם וְאֶת־עֹלָתָם לִפְנֵי יְ-הֹוָה וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְ-הֹוָה׃", ולמרבה הפלא משה מקבל את הדברים."וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו׃"
בספרי מובא שבאמת הכהנים צדקו בכך שלא אכלו את בשר החטאת, ומשה כעס כאן ובגלל זה טעה, (הספרי מציין שלוש מקומות שהוא כעס ובכולם בא לכלל טעות. אמנם חז"ל מבקרים כאן את משה רבינו, אבל מכלל הביקורת גם עולה השבח של משה רבינו, זה שהוא כעס רק שלוש פעמים (הלוואי על כל אחד מאיתנו), וזה שהודה ולא בוש לומר לא שמעתי)
פשט הדברים שמשה רבינו הודה/הכיר שאהרן ובניו נהגו כשורה כשלא אכלו את בשר הקדשים. הוא נזכר בהלכה שאונן לא אוכל בשר קדשים (מדברי חכמים אונן לא אוכל בשר כלל). אך אהרן שלא שמע הלכה זו משמע מחז"ל (זבחים ק"א,ע"א) שהסיק הלכה זו מעצמו.
הדיבור שאהרן הכהן קיבל ישירות מאת ה' בעקבות שתיקתו היה כאמור להזהר מלעבוד במשכן כשהם שתויי יין. המסר בדין זה כמו בעוד הלכות כהנים שהם צריכים להקפיד להיות מפוקחים לגמרי כשהם עובדים במקדש, להיות כמו שאומרים כיום 'עם שתי רגליים על הקרקע'. שני בני אהרן מתו כי הם לא היו עם שתי רגליים על הקרקע- כי הם לא היו נשואים, וגם מה שיש אומרים שהיו שתויי יין זה גם סוג של ניתוק מהמציאות. כל ענינה של עבודת הכהנים לחבר שמים וארץ. בשביל כך הם צריכים להיות מחוברים גם לארץ. כשאהרן הכהן שמע את משה אחיו מסביר לו את פשר מותם של שני בניו והוא נדם, הוא התחבר בשתיקתו גם לשמים וגם לארץ. גם כאב את מות בניו וגם קיבל את גזרת שמים. השתיקה הינה הבסיס להקשבה. אכן אהרן זכה בשתיקתו הן לשמוע את דבר ה' ישירות אליו והן לשמוע את הקול העולה מן הארץ שאין לאכול בשר קדשים כשהוא באבל על מות בניו.
מה אנו יכולים ללמוד מכאן, עבודת ה' צריכה להיות מתוך חיבור. חיבור לארץ, לעצמיות שלנו, לצרכי עמך ישראל והן חיבור לה' יתברך.
וגם ללמוד כמה חשוב לפעמים, פשוט לשתוק!