לשבת חול המועד פסח התשפ"ד 

שני מימדים של חירות ישנם, חירות אישית פרטית, וחירות לאומית. האם הם באים אחד על חשבון השני? האם אפשר להשיג את שניהם ביחד?

מובאת בחז"ל מחלוקת באיזו גנות להתחיל את ההגדה, אבל מה שברור לחכמים שחייבים להתחיל בגנות, למה?

 כי כל סיפור טוב מתחיל כך, מתחיל ב בעיה/צרה/קושי גדול והסוף טוב. 

כי יתרון האור מן החושך, רק כך נדע להעריך את הטוב באמת ולהודות לה' עליו. 

כי גם הרע היה חלק מהתכנית, ולכן אנחנו צריכים ללמוד לשמוח גם בו.

 כי במבט לאחור אנו מבינים שגם הגנות הכשירה בנו כוחות חשובים שאנו יכולים להשתמש בהם לקדושה. העבודה זרה פיתחה כוחות דמיון שאפשר לקחת לקדושה, העבדות במצרים גם סיגלה לנו מידת הכנעה שאפשר לקחת לקדושה.

טוב אז מהי המחלוקת, האם להתחיל בגנות "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" או בגנות "עבדים היינו לפרעה במצרים". מה משמעות מחלוקת זו?

המשמעות היא האם לעסוק בגנות הפרטית, או בגנות הלאומית. האם העיקר בפסח זו חירות האומה ולכן נתחיל בגנות הלאומית או העיקר בחירות האישית, ואז ממילא נתחיל בכך שאבותינו היו עובדי עבודה זרה, הכוונה לתרח אבי אברהם.

כי באמת את החירות אפשר לצייר בשני מישורים שונים, חירות אישית שבה האדם הפרטי יודע את תעודת חייו, מודע לעצמו לא משועבד ליצריו או לאנשים אחרים וחי את חייו האמיתיים.  או חירות לאומית ,עם עצמאי בארצו המממש את אופיו הלאומי.

ומה אנחנו עושים בפועל? גם וגם. האם אנחנו עושים גם וגם כי אנחנו לא יודעים מי צודק ורוצים לצאת לשתי השיטות?

או שאנחנו יודעים מי הצודק, ולכן עושים גם וגם. כי שניהם צודקים, כי ישנם שני מימדים של חירות וכי אנו רוצים להשיג את שתי החירויות בחג החירות.

היעדר החירות -אישית שממנו צמחנו היה עבודה זרה, ויש להבין מדוע דווקא זה. היעדר החירות הלאומית שממנה צמחנו היה בארץ מצרים. ויותר גרוע מזה בגלל העבדות שהייתה לנו שם.

יש להתבונן ביחסים בין שתי החירויות וההשפעה שלהם אחת על השנייה. 

אבותינו הקדושים בנו את עצמם, השיגו מדרגה גבוהה של חירות אישית, הם נקראים בחז"ל ישרים. לכן בחר בהם הקב"ה להוציא מהם את עם ישראל. עם ישראל כדי להגיע ליעדו היה צריך גם להתחיל את דרכו בתנאים הפוכים למה שצריך להיות. אם כן הסטורית, חירות הפרט קדמה לחירות האומה והכינה אותה. אבל מאז שנולד עם ישראל ביציאת מצרים וזכה לחירות עולם, התחיל המסע הארוך של עם ישראל  להוריד את החירות גם לכל הפרטים. זה החזון של עם ישראל. אנו ל לא חפצים בחירות האומה שתבוא על חשבון חירות האזרחים, וכן להפך אין לנו עניין עם אנרכיסטיות,אינדבידואליסטיות,פרוגרסיביות וכיוצא בזה. הרוצה קדושה צריך להיות מעורב עם הבריות.

מלחמה זו מציאות קשה שמבררת את נקודת הקיצון, בה הפרטים מוכנים למסור את נפשם עבור חירות האומה.(ויצטרפו לשאר העם בתחיית המתים)

אבל ככלל התפיסה היהודית רואה את הצלחת הפרט ופיתוח החירות שלו כצומחים מתוך החיבור לעם ישראל. ביציאת מצרים עם ישראל זכה לחירות עולם וזכה להיות נושא החזון לתיקון וחירות כל בני ישראל וכל העולם כולו. מאז אנו צועדים ומתקדמים להשיג את החירות האישית המושלמת, היא תושג בתחילת המתים ושחיטת מלאך המוות- שעל פי המסורת היא תתרחש מתישהו בחג הפסח.

אנו זקוקים לחסדי שמים בשני המישורים הן החירות הלאומית והן החירות הפרטית. הבה נתפלל שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו ה' בקרוב נפלאות. 

בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְ-הוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְ-הוָה דִּבֵּר.(ישעיה כה, ח)