לקיחת שלל מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך, פעמים שנאסר הדבר ופעמים שהוא היה רצוי ומבוקש. מה אנחנוו יכולים ללמוד מהמקורות בנוגע ללקיחת שלל בנוגע למלחמה בעזה ובכלל?

שלל במלחמות ישראל במהלך ההיסטוריה:

מלחמת אברהם בארבעת המלכים:

אברהם אבינו כשניצח את כדרלעומר ושותפיו הביא שלל רב, אבל בדין ודברים שהיה בינו למלך סדום בנוגע לשלל, הוא לא רצה להנות כלל מהשלל מלבד חלקם של הנערים שהלכו עמו למלחמה, להם מגיע חלק בשלל. התנהגות זו של אברהם מלמדת אותנו שני דברים: דבר ראשון, הייתה לאברהם את כל הזכות לקחת ולהנות מהשלל, הראיה שהוא נותן לנערים חלק מהשלל. דבר שני, אברהם לא רוצה להנות משלל זה, ללמדנו שיש שלל שלא כדאי לנו להנות ממנו, אם מטעם שיש ריח לכסף ולרכוש, ופעמים שריח זה מזיק. אם מטעם חינוך מלך סדום, שלא יאמר אני העשרתי את אברהם.

במלחמת בני יעקב כנגד אנשי העיר שכם:

לאחר ששמעון ולוי הרגו את שכם בן חמור ואת כל הזכרים בעיר, באו בני יעקב ובזזו את העיר ואת כל הבהמות שלהם. לאחר המלחמה יעקב אבינו אמר לבני ביתו להסיר את אלוהי הנכר שלקחו בשלל ואותם הוא קבר תחת האלה אשר עם שכם, ושאר השלל בני יעקב לקחו. אין בפסוקים ביקורת על כך שהאחים לקחו שלל, לא מצד יעקב ולא מצד הקב"ה. אבל אנו כן רואים זהירות משימוש בדברים ששימשו לע"ז.

ביציאת מצרים:

הקב"ה כבר הבטיח לאברהם אבינו שבניו יצאו ברכוש גדול ממצרים. ה' מבקש ממשה רבינו "דַּבֶּר־נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ  מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב׃" (שמות יא,ב). זו תופעה ייחודית שה' מבקש מהעם בקשות. למה ה' מבקש ולא מצוה? אנו לומדים שה' היה חפץ בזה שבני ישראל ייקחו שלל וביזה ממצרים, אבל לא רצה שיהיה זה בלשון ציווי אולי משום שהיה בדבר הטעיה למצרים ואפשר שדווקא לשון הבקשה נועדה לעורר את בני ישראל להרבות בלקיחת שלל ולא להסתפק בדבר מועט.

במלחמת עמלק הראשונה שניצח עליה יהושע בן נון אין התייחסות לשלל.

מלחמת חורמה:

במלחמת ישראל כנגד מלך ערד (עמלק שהתחפש לכנען)  ה' לא אסר לקחת שלל אבל עם ישראל קיבל על עצמו חרם שלא לקחת שלל מתוך תפילה שה' יושיעם. במעשה זה עם ישראל בירר את מקומו מול ה' וניקה את עצמו מאינטרסים אישיים וגם חיזק את הלכידות בתוך העם סביב המלחמה.

מלחמת הנקמה במדין:

לאחר שהמדינים שלחו את בנותיהם לפתות את בחורי ישראל לזנות ולע"ז, עם ישראל לוקח שלל רב, ובמלחמה זו גם נלמדים דיני חלוקת השלל בין היוצאים למלחמה לשאר העם, וכן נלמדים דיני הכשרת כלים. כאן משה רבינו זועם על שרי החייל, אבל הכעס הוא רק על הנשים שהם לקחו כשלל ולא על הרכוש, אפילו לא על הילדות הקטנות שלקחו כשלל. יש בלקיחת השלל במלחמה זו מידה כנגד מידה כי המדינים "לחמו" בנו בדרך הפוכה ממלחמות רגילות, על ידי ששלחו את בנותיהם לזנות, הם רצו לשבות מאיתנו אורות בתוך הטומאה, כנגד זה עם ישראל לקח מהם כל מה שאפשר לטהר ולהכשיר, אם זה כלים ואם זה נפשות.

מלחמות כיבוש עבר הירדן המזרחי:

במלחמות משה רבנו כנגד סיחון ועוג עם ישראל כובש את ארצם ולוקח שלל רב. במלחמת סיחון נאמר "רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ׃"(דברים ב,לה) ובמלחמת עוג גם נאמר בלשון דומה "וְכׇל־הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ׃"(דברים ג,ז)

הבטחת הארץ כוללת את רכוש יושבי הארץ:

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ  יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃ 

וּבָתִּים מְלֵאִים כׇּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃(דברים ו,י-יא)

וכן בפרשת שופטים נאמר:

כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם׃ 

וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כׇּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ׃ 

וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ׃ 

וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת־כׇּל־זְכוּרָהּ לְפִי־חָרֶב׃ 

רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כׇּל־שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃ 

כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכׇל־הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא־מֵעָרֵי הַגּוֹיִם־הָאֵלֶּה הֵנָּה׃ 

רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כׇּל־נְשָׁמָה׃ 

כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ׃ 

לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ (דברים כ,י-יח)

רואים כאן בפסוקים חילוק בין עמי כנען לשאר עמים, בעמי כנען עם ישראל צווה לא להחיות כל נשמה ואילו בעמים אחרים צווה רק להרוג את הזכרים, ואילו את הנשים והטף לקחת כשלל. בכל אופן פשוט שאת השלל אנו מצווים לקחת בכל המקרים.

מלחמות יהושע בן נון:

שלל זה של העיר יריחו לא אסרו ה' אלא איסורו בחרם היה ביוזמת יהושע כדי לזכור את ניסי ה' הגדולים שהיו בעיר יריחו. לאחר מלחמת יריחו ה' מצוה במפורש על יהושע בן נון כן לקחת שלל, אולי יש באמירה זו ביקורת על גזרתו של יהושע בן נון בנוגע לשלל יריחו. וכך הוא מצוה "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק־שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים־לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ׃"(יהושע ח,ב) ובתיאור הביצוע אכן נאמר "רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ׃" תיאור זה מחזק את ההבנה שמדובר בציווי ולא רק בהיתר לקחת שלל.

וכן אנו רואים בהמשך מלחמותיו של יהושע, עם ישראל לקח שלל "וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…"(יהושע יא,יד)

בתקופת השופטים:

במלחמת גדעון במדינים בני ישראל לקחו שלל, אבל מסופר לנו שיצאה תקלה מהשלל הזה "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּדְעוֹן מְשָׁל־בָּנוּ גַּם־אַתָּה גַּם־בִּנְךָ גַּם בֶּן־בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן׃ 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא־אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא־יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהֹוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם׃ 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ־לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי־נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם׃ 

וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת־הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ׃ 

וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן־הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִיפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן־הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם׃ 

וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעׇפְרָה וַיִּזְנוּ כׇל־יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ׃"(שופטים ח,כב-כג)

אין תקלה זו אומרת בהכרח שלקיחת השלל היתה טעות, אבל צריך עיון מה הבעיה, וכיצד נגרמה תקלה על ידי גדעון, שהלה הוא התכוון לשם שמים וגם את האפוד עשה בפשיטות לזכר הנס ולא לשם ע"ז? אפשר שהבעיה נמצאת בשלל ששימש לע"ז בעברו ולכן יש בו טומאה, והיה צריך לנהוג בו כשם שעשה יעקב אבינו עם אלילי הנכר שלקחו בשלל. ואפשר עוד, שהרקע של משפחת גדעון שהיו עובדים לבעל ולאשרה, על אף שגדעון הרס את מזבח הבעל וכרת את האשרה, גרם שתרבות הע"ז לא נעלמה כליל ולכן אחרי מותו שבו אנשי עפרה לקלקולם.

מלחמת שאול בעמלק:

מלחמה זו יוצאת דופן בכך ששאול מצוה במפורש שלא לקחת שלל, וכך מובא:

כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם׃ 

עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת־עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד־אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד־יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד־שֶׂה מִגָּמָל וְעַד־חֲמוֹר׃ (שמואל א,טו,ב-ג) ובתיאור הביצוע שמואל מתאר את הנפילה של שאול בנוגע לציווי ה'. "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל־אֲגָג וְעַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל־הַכָּרִים וְעַל־כׇּל־הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכׇל־הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ׃"(שם ט)

אמנם ברור שציווי זה לשאול היה הוראת שעה, אבל עדין צריך עיון למה שאול המלך צווה לא להשאיר לעמלק זכר? האם היה זה נסיון מיוחד לשאול כדי לבחון אותו או שיש בזה ענין דוקא לעמלק?

מלחמת דוד בעמלקים:

בזמן שדוד עלה צפונה עם אכיש מלך גת תקפו העמלקים את צקלג וערים נוספות בארץ פלישתים ולקחו את כל הנשים והטף בשבי עם רכוש רב מאוד שבזזו, דוד נלחם בהם ומשחרר את כל השבויים ואף ולוקח שלל רב מאוד מהעמלקים, ומחלק אותו בין הלוחמים לשאר העם ואף שולח לערי יהודה השונות חלק מהשלל.(שמואל א,ל)

מלחמת מרדכי ואסתר בעמלקים שבמלכות אחשורוש:

באגרות ששלח מרדכי בשם המלך אחשורוש נאמר במפורש "ושללם לבוז" אולם בתיאור המלחמה נאמר "ובביזה לא שלחו את ידם". זהו מקרה יוצא דופן שלא היתה הוראה לא לקחת שלל ובכל זאת העם לא לקח. מה הטעם לכך? יתכן בשל העובדה שמדובר בעמלקים וכיוון שמרדכי ואסתר הינם צאצאי שאול המלך אז הם רצו לעשות תיקון לחטא שלו. לדעת המלבי"ם כיוון שניתן להם רק יום אחד לעשות נקמה באויביהם, הם לא רצו לבזבז את זמנם באיסוף שלל ורצו להתמקד בעיקר. ויש מפרשים שהם לקחו שלל מהעמלקים והביאו אותו לאוצר הממלכה, ומה שנאמר שלא שלחו ידם בביזה הכוונה שלא לקחו מהביזה לעצמם.

השאלה, מתי נכון לקחת שלל ומתי לא נכון?

ראינו שככלל לקיחת שלל חיובית ויש לכך מקורות רבים. הפעם היחידה שה' אסר על לקיחת שלל היה במלחמת שאול בעמלק, ובפשיטות זו היתה הוראת שעה ולא הוראה לדורות. בשאר המקרים שבהם עם ישראל לא לקח שלל היה זה יוזמה ישראלית. כך במלחמת חורמה, כיבוש יריחו, מלחמת אברהם בארבעת המלכים, מלחמת מרדכי ואסתר בעמלקים שבמלכות אחשורוש.

שלל עמלק:

בנוגע לעמלק, רק במלחמת דוד בעמלק היתה לקיחת שלל ובכל שאר המקרים כנראה שלא לקחו שלל.

האם צריכים לומר שעמלק שאני, ובמלחמות כנגד עמלק לא שייך לקחת שלל. או שאין לחלק אלא בין מלחמה של מלך מבית דוד למלחמה של שאר מלכים. למה יש מקום לחלוקה כזו? מאותה סיבה שאפשר להעמיד לדין מלך מבית דוד לעומת שאר מלכים שלא מעמידים לדין. דהיינו, במלך שיש לו ענוה לקבל תוכחה, שהוא חי בתודעה ברורה שכל השפע שלו מאת ה', הסכנה שישנה בשלל לעומת התועלת שיש בו לביטחון האומה מתבטלת. לעומת זאת שאר מלכים יתכן שלקיחת שלל עמלק תזיק להם.

לעומת זאת רש"י מסביר שזה בכלל מחיית עמלק שלא יאמרו בהמה זו של עמלק. נראה שלשיטת רש"י במלחמת עמלק דווקא רכוש מסוים כזה שידוע שהיה של עמלקי אסור לקחת אבל רכוש לא מסוים כמו כסף וזהב אין בעיה לקחת אותו שלל. הרמב"ם לא חילק בין עמלק לשאר העמים אלא לעניין הריגת האנשים, ופסק בפשיטות שלוקחים מכולם שלל. וכך כותב:

וְאִם לֹא הִשְׁלִימוּ אוֹ שֶׁהִשְׁלִימוּ וְלֹא קִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. עוֹשִׂין עִמָּהֶם מִלְחָמָה וְהוֹרְגִין כָּל הַזְּכָרִים הַגְּדוֹלִים. וּבוֹזְזִין כָּל מָמוֹנָם וְטַפָּם. וְאֵין הוֹרְגִין אִשָּׁה וְלֹא קָטָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יד) "וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף" זֶה טַף שֶׁל זְכָרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת שֶׁהוּא עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת. אֲבָל שִׁבְעָה עֲמָמִין וַעֲמָלֵק שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ אֵין מַנִּיחִין מֵהֶם נְשָׁמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, טו) "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל" וְגוֹ' (דברים כ, טז) "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים" (דברים כ, טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּעֲמָלֵק (דברים כה, יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאֵלּוּ שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יא, יט) "לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי ישְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה" (יהושע יא, כ) "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם". מִכְלַל שֶׁשָּׁלְחוּ לָהֶם לְשָׁלוֹם וְלֹא קִבְּלוּ:(הלכות מלכים ו,ד)

המנחת חינוך מביא את רש"י שבמלחמת עמלק אנו מצווים לא להשאיר בהמות שהיו שייכות לעמלק מטעם מחית זכר עמלק, ומביא שכך למד המזרחי והמהר"ל מפראג, וזו הסיבה שנאסר על שאול השלל.

המקורות לשיטה זו:

איכה רבה, ג,כג:  רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שֶׁלֹא יְהֵא נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִילָן זֶה שֶׁל עֲמָלֵק. גָּמָל זֶה שֶׁל עֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁל עֲמָלֵק…

וכן במדרש לקח טוב דברים כה,יט : תמחה את זכר עמלק. ולהלן הוא אומר (שמות י״ז:י״ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק. שלא יאמרו שור זה של עמלק גמל זה של עמלק…

קשה על שיטה זו, כיצד דוד המלך כן לקח שלל מהעמלקי, ואם תאמר טעות היתה, לא מצאנו ביקורת עליו על מעשה זה? ואולי אפשר לתרץ שבעיקרו היה זה שלל שהעמלקים לקחו מהפלישתים שהם פשטו עליהם, ולכן הרי שלל זה לא עמלקי בעיקרו.

כיום השתכח שם עמלק מהעולם עד שיבוא אליהו הנביא ויגלה לנו מיהו עמלק, כך שאף אם נקבל את שיטת רש"י בנוגע לעמלק, אין לנו היום נפקא מינה למעשה, ולקיחת שלל מכל אויבינו הינה רצויה בעיני ה'. 

סיכום הלכתי:

לקיחת שלל במלחמה לא נאסרה בתורה ואף יתכן שהיא ממש מצוה. שלל ששימש לע"ז אנו מצווים לבער.

המצב כיום:

מדינת ישראל/צה"ל אוסר על חיילים לקחת שלל במלחמות. הטעם העיקרי לכך נראה כדי שהחיילים יעסקו בניצחון האויבים ולא בחיפושי שלל. אמנם מותר לחיילים להשתמש ברכוש אויב פרטי הנמצא בשטח לצורכי המלחמה עצמה. שונה היחס לרכוש של מדינת האויב עצמה או ארגוני הטרור, רכוש זה רשויות הצבא האחראיות על כך אוספות, במיוחד כשמדובר בציוד מלחמתי.

בשל האיסור לחיילים לקחת שלל מחד וחוסר לקיחת שלל זה בידי המדינה מאידך, יוצא מצב שרכוש רב פשוט נהרס ומושמד בשטחי המלחמה, 'בל תשחית' גדול מאוד. מצב זה כנראה משקף תפיסת עולם שרואה בלקיחת שלל מעשה פסול משום מה אבל לא רואה פסול בהריסת/שריפת אותו שלל.

ההצעה:

1. להתיר לחיילים לקחת "שלל מזכרת" מהמלחמה כזה ששוויו לא עולה על 100 ש"ח. האישורים יינתנו בתוך היחידות עצמן על ידי המפקדים או מי שהצבא יסמיך לכך.

2. יוקם מערך אם בתוך צה"ל או מחוצה לו שתפקידו יהיה לאסוף את כל השלל בעל הערך מהמלחמה.(כולל מכוניות, משאיות, מיכון)

3. מכספי שלל זה תוכל המדינה לתת פיצוי למשפחות חללי צה"ל או אנשים ועסקים שנפגעו מהמלחמה.

4. אמנם על פי ההלכה השלל צריך להתחלק בין העם לבין החיילים, אבל כיום שהחיילים מקבלים משכורת על המלחמה יתכן שזהו התגמול שלהם משאר העם.

5. להקצות לכל חייל צה"ל שלחם במלחמה מגרש בשטחים הכבושים עם זכות לדירה.

6. המדינה תשית על אזרחי האויב שיישארו בשטח בתום המלחמה תשלום פיצויים שייפרס על כמה שנים כדי לכסות במידת מה על הנזקים שהם גרמו לנו.

• הבא >