בס"ד לפרשת מטות מסעי התשפ"ד
כבר דברנו מזה שפרשות ספר במדבר מסודרות לפי מבנה הספירות, שלכל פרשה יש מבנה פרטי שהולך ונבנה לפי מבנה הספירות הכללי, ולכן כעת שאנו מגיעים לסיום, ועוד סיום כפול, אני חייב להראות כיצד גם פרשת מטות היא כנגד ספירת היסוד, ופרשת מסעי כנגד ספירת המלכות העשירית והאחרונה.
נתחיל עם זה שפרשות אלו פעמים מחוברות ופעמים נפרדות, כי היסוד והמלכות הן זוג המקיים קשר זוגי, בחינת זכר ונקבה. (גם בספר שמות וספר ויקרא שתי הפרשות האחרונות, ויקהל-פקודי ובהר-בחוקותי המסודרות כנגד יסוד ומלכות פעמים מחוברות ופעמים נפרדות)
ארבעה ביטויים בעולם לזוג הספירות יסוד ומלכות:
א. מערכת יחסים שבין איש ואשתו ברמות שונות של התקשרות ביניהם.
ב. גם ברמת הפרט זה ביטוי לנקודת החיבור שבין העולם הפנימי שלנו ועולם המעשה הגלוי, לעיתים מתבטא כמעבר ממחשבות ערטילאיות ההופכות לדיבור ממשי, ולעיתים ביצוע מעשים פיזים מתוך מחשבה ותכנון אופן הביצוע.
ג. ברמת הכלל התקשרות זו מבטאת את מערכת היחסים שבין עם ישראל וארץ ישראל. עם ישראל הוא בבחינת הזכר-היסוד וארץ ישראל בבחינת הנקבה-המלכות.
ד. מערכת היחסים שבין הקב"ה ועם ישראל. כאן עם ישראל בבחינת הנקבה-הלבנה והשם יתברך בבחינת הזכר-החמה.
בספר שמות המתאר את לידת עם ישראל, מעמד הר סיני והקמת המשכן. התקשרות יסוד ומלכות המופיעה בסוף הספר מתארת את השראת השכינה שה' השרה במשכן לאחר הקמתו. את התקשרות הקב"ה ועם ישראל. הביטוי הרביעי ברשימה של התקשרות יסוד ומלכות.
בספר ויקרא-תורת כהנים, עם ישראל עובר הדרכה כיצד להתקדש, כיצד לקדש את חייו הפרטיים על פי התורה ואפילו כיצד לקדש את החיים בזמן ובארץ. פרשות בהר בחוקותי שכנגד יסוד ומלכות עוסקות בהורדת הקדושה לטבע. בפרשת בחוקותי מופיע חזון אחרית הימים שבו חיי המעשה מקבלים את התיקון השלם ובעקבות זאת אין יותר מחלות, עקרות ומלחמות בעולם. כאן התקשרות יסוד ומלכות בבחינה הרביעית מעמיקה גם לרמת הפרט להתקשרות יסוד ומלכות בביטוי הראשון והשני שהזכרנו.
בספר במדבר העוסק במסעו של עם ישראל לקראת ארץ ישראל. פרשות מטות ומסעי עוסקות בהדרכה כיצד להכנס לארץ ישראל בצורה נכונה, כיצד לחבר נכון את עם ישראל לארץ ישראל. זהו הביטוי השלישי ברשימה שלנו שלא בא לידי ביטוי עד כה. לשם כך מקדים משה הדרכה כיצד לשמור על הפה שלנו שיהיה פה קדוש, לעמוד בדיבורנו. ואם צריך במקרים מסוימים גם כיצד אב או בעל יכול להפר נדרי ושבועות של אשתו. כיוון שבעל ואשתו נתפסים כאן כיחידה אחת הרי שישנה יכולת לבעל להפר נדרי אשתו. אלו ביטויים להתקשרות יסוד ומלכות ברמה הפרטית מסוג א וב שהזכרנו.
מלחמת מדין גם באה כהכנה לכניסה לארץ, כדי לבנות התקשרות נכונה בין ישראל לארץ צריך להסיר ולבטל את הכוחות המנסים למנוע זאת. מהמלחמה הזו עם ישראל גם קיבל שלל להביא מתנות לכלה. משה רבינו קוצף על פקודי החייל על שהחיו נקבות מדיניות במלחמה כאלו שעלולות לפגוע בטהרת עם ישראל.
דיני הגעלת וטהרת הכלים הנלמדים כאן בעקבות שלל המלחמה גם מבטאים את עבודת התקשרות יסוד ומלכות. המלכות נקראת כלי. כלי שאין לו מעצמו כלום, ולאחר שבלע טומאה אנו צריכים להכשיר אותו וצריכים להטביל אותו כדי שיוכל לקבל קדושה.
לאחר חיזוק החיבור של יסוד ומלכות ברמות השונות, הפרשה עוברת לבנות את חיבור יסוד ומלכות היחודי לספר במדבר-חיבור העם והארץ:
הויכוח עם שבטי גד וראובן בנוגע לעבר הירדן המזרחי. החשש היה שמא הם לא מתכוננים להיות שותפים לחיבור יסוד ומלכות, חיבור עם ישראל וארץ ישראל. מבט זה יכול להסביר מדוע נכנס חלק משבט מנשה לתוך העסקה עם ראובן וגד. שבט מנשה השייך ליוסף הצדיק העומד בספירת היסוד, יכול להיות חולית קישור בין שבטים אלו ושאר השבטים. (בדומה לזה יש למשיח בן יוסף תפקיד לחבר בין כל ישראל ומשיח בן דוד)
פרשת מסעי מסכמת את כל ה42 מסעות שישראל עברו עד לפתחה של ארץ ישראל בערבות מואב מול יריחו. נוסף אזהרה חמורה לישראל שלא לכרות ברית ליושבי הארץ, מה שיביא בהכרח לפגיעה בקשר שביננו לבין הארץ. התקשרות נכונה ביננו לבין הארץ מצריכה גם התנקות שלנו מזיקות אחרות וגם התנקות של הארץ מזיקות שלה לעמים אחרים.
הגורל- נועד לכוון כל אחד מישראל למקומו הנכון לו בארץ ישראל, להתקשרות של כל שבט לנחלתו הנכונה לו.
גבולות הארץ המתוארות בפרשה גם נועדו לדייק את ההתקשרות שבין ישראל והארץ.
ערי הלויה וערי המקלט- גם הם מתבררים כחלק מבניית התקשרות נכונה של העם והארץ. וגם כחלק מבניית התקשרות נכונה בין הקב"ה והעם.
פניית אנשי שבט מנשה- הם מוטרדים מכך שבנות צלפחד ינשאו לבני שבטים אחרים ושבט מנשה יאבד את נחלתו. את החיבור הנכון שלו לארץ-שוב חיבור יסוד ומלכות ברמה השבטית. הסיכום היה שבנות צלפחד תנשאנה לטוב בעיניהם אבל יהיה זה משבט מנשה.
שנזכה בקרוב למימוש חיבור יסוד ומלכות בכל הביטוים שלו:
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר׃
וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל־מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְ-הוָה יִקֳּבֶנּוּ׃
וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְ-הוָה וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃
לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי־חָפֵץ יְ-הוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל׃
כִּי־יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ׃(ישעיה סב,א-ה)