סוף טוב, הכל טוב.
בס"ד פרשת דברים התשפ"ד
אנחנו מתחילים את הסוף! מתחילים את החומש האחרון, חומש דברים. שמו השני של דברים הוא 'משנה תורה' כי בו משה רבנו חוזר על עקרי התורה, הוא נושא נאומי תוכחה, עידוד וברכה לעם ישראל בימים האחרונים לחייו, בעוד העם כבר חונה בערבות מואב מול ירדן יריחו, ומתכונן לחציית הירדן בואכה ארץ ישראל.
תיאור של מאורעות ואפילו הלכות בספר דברים שונה פעמים רבות מתיאורם בחומשים הקודמים, וזה מובן, משה רבנו נותן את הנופך שלו לדברים, מתאר אותם מהזווית שלו ומוסיף לפעמים דברי הסבר. כך לדוגמא עשרת הדברות של חומש דברים יותר ארוכות מאלו של פרשת יתרו. כמובן שינוים ותוספות אלו צריכים התבוננות. הפעם ברצוני להתבונן דווקא באותם המצוות המובאות לראשונה בספר דברים. מה שברור לחכמי ישראל שכולן נאמרו למשה בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה, וראיה פשוטה לכך, שלא נאמר בספר הזה "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל" או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם…"
השאלה שצועקת כאן, מדוע המתין משה רבינו ארבעים שנה עד שמסר את המצוות האלו לעם ישראל?
לפני שנציע את ההסבר לכך, הבה נראה אילו סוגי מצוות מופיעות לראשונה בספר דברים. בסך הכל נימנו 200 מצוות חדשות בספר דברים!
אמנם יתכן שמשה רבנו כבר צוה בעבר מצות אלו את ישראל, ורק כתיבתם בתורה התעכבה לספר דברים.
אלא שהשאלה במקומה עומדת, אם כן מדוע התורה ההיא זו שהמתינה עם פרסום מצות אלו לסוף ארבעים שנה?
ובכן, חלק מהנושאים המופיעים בחומש זה אנו מבינים שלא היה צורך לאמרם לישראל לפני כן, היות הם לא היו מעשיים עדין, כך כל המצוות התלויות בארץ ישראל. גם איסורי ע"ז שאת העיקר כבר למדנו בספרים קודמים אשר מקבלים יתר פירוט והדגשה כאן לקראת הכניסה לארץ, כי לא דומה המטנף בחוץ למטנף פלטרין של מלך, ובארץ ישראל אנו מצווים לבער כל הע"ז בשונה מחו"ל ששם רק מקום שאנו כובשים אנו צריכים לבער הע"ז. דיני המלוכה בכל ימי משה לא היו נצרכים לישראל ללימוד. גם דיני המלחמה לא היו נצרכים בכל ימי המדבר, רק דור הבנים צריך ללמוד אותם. כך מצוות בתי הדין בכל ימי משה, על פיו יישק דבר, וכל דבר הקשה הביאו אליו, אולם כשמשה ידע שהוא עומד להיאסף אל עמיו היה צריך ללמד את דיני מינוי הדיינים וחובת השמיעה אליהם את כל ישראל.
אך השאלה הקשה היא, מדוע המתינו כל המצות שבין אדם למקום, מצוות כה בסיסיות כמו אהבת ה', לימוד התורה, ותפילה וכדו' עד כאן, וכי מחוץ לארץ ישראל לא צריכים לקיימם?
שלוש תשובות בדבר, אחת, לימדו אותנו חז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו אלא אחר 40 שנה, בן ארבעים לבינה, לכן עכשיו 40 שנה אחרי מעמד הר סיני, כבר ישנה בשלות בעם להבין את יסודות האמונה ואפשר ללמדם את ישראל.
שתים, יותר מתאים שהציווי לאהוב את ה' יתברך ולשמוע בקולו יבוא ממשה רבנו ולא בדיבור של ה' יתברך, כמו שנהוג במשפחות בריאות שהאבא מקפיד על הילדים שיכבדו וישמעו בקול האם, והאמא מקפידה שהילדים יכבדו את האב.
שלוש, כל זמן שעם ישראל עוד לא הגיע לארץ ישראל, המשימה הבסיסית של משה רבנו לא הושלמה ולכן היכולת שלו לעמוד מול האומה ולקרוא לה לעבוד את השם, לאהוב אותו ולהודות לו על כל הטוב היתה מוגבלת.
אך למה מצוות אחוות ישראל והבדלתם מאומות העולם המתינו עד כאן?
על פי פשוטו ניתן להבין, כי כל ימי המדבר עם ישראל חי במחנה, במקום מרוכז נבדל משאר האומות. הכניסה לארץ ישראל תביא לפיזור של האומה בכל רחבי הארץ, ולכן יש חשיבות רבה לחזק את האחווה בין ישראל ולחזק את גדרות ההבדלה מן העמים.
אך ניתן להעמיד את הדברים בצורה שתתן אור על כל הסיפור, כאשר משה עומד מול העם בערבות מואב, מתרחש דבר גדול מאוד בעם ישראל, עם ישראל נעשים ערבים זה לזה, ערבות הדדית, מכאן יוצאת הבשורה לדורות כי נעשו כל ישראל ערבים זה לזה. בזכות מהלך זה יש יכולת לעם לעלות קומה, ורק כאשר מושגת קומה זו, כעת הזמן ללמד אותנו את תורת אחוות ישראל.
כעת כל הנושאים המעסיקים את ספר דברים מאירים באור חדש. כי ערבים זה לזה פירושו שכולנו חלק מאורגניזם אחד גדול, אורגניזם שהאופי שלו והיעוד שלו לדבוק בה' ולתקן עולם במלכות שדי. כעת שאתה חלק מדבר כזה גדול, אפשר לבסס אצלך גם את ההתמסרות כיחיד לבניית האומה, להגנתה, למסירות נפש במלחמות ישראל, לחיזוק מערכת המשפט של האומה - אשר מטרתה הורדת ערכי תורת ה' לחיי המעשה. גם ריבוי המצוות באיסורי ע"ז המופיעים כאן, שייכים לקומה זו, כיחידים אנו מצווים לא לעבוד ע"ז. כאשר אנו נעשים ערבים זה לזה אנו מצווים לבער את הע"ז מן הארץ, לקחת אחריות על ניקוי הארץ מן הזוהמה הזו.
נמצא שאותם 40 שנה שעברו על האומה וההגעה לערבות מואב-לפתחה של ארץ ישראל הכשירו את העם להכנס לברית מחודשת, ברית הערבות. ברית הערבות העלתה את עם ישראל קומה. קומה זו אפשרה לעם ישראל לקבל 200 מצוות חדשות שעד כה היו קשות לתפיסה, לקבלה ולהסכמה.
אחת מהמצות המובאות כאן הינה מצות משנה התורה של מלך ישראל. מלך ישראל מצוה לכתוב לו ספר תורה נוסף, שני. למה הוא צריך שני ספרים? האם לא כתוב בהם אותו דבר?! ומה הקשר בין ספר דברים שנקרא 'משנה-תורה' לבין מצות 'משנה-תורה' של המלך?
ובכן המלך צריך שני ספרים,אחד בתור אדם פרטי והשני בתור מלך ישראל. כי יש תורה לאדם פרטי ויש תורה לכלל ישראל, והיא הנקראת משנה תורה. גם ספר דברים נקרא משנה תורה כי הוא מביא את התורה השייכת לעם ישראל מצד שאנו יחידה אחת חיה ונושמת. וזה משפיע על חיי כל נפש ונפש מישראל.
נכון לעכשיו חיזוק הערבות בישראל זו המשימה הלאומית שלנו.
חובה עלינו ללמוד ולהכיר את מעלת עם ישראל, להבין את חשיבות ההבדלה שבין ישראל לעמים, וזה לא רק טובת ישראל אלא אף לטובת כל העולם כולו.
עלינו להבין שלא ההתחנחנות לגוים תביא להפסקת השנאה אלינו, ההפך דוקא כאשר נחיה חיים יהודיים אמיתיים אזי העולם יעריך ויאהב אותנו,
יעריך, ובמקום לנסות לחנך אותנו, אף יבוא ללמוד מאיתנו את מוסר ה' ותורתו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.