בס"ד ערב ט' באב התשפ"ד
הנביא זכריה מנבא שימי צומות החורבן יהפכו לימי ששון ושמחה. וכך הוא אומר:
כֹּה־אָמַר יְ-הוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ׃(זכריה ח,יט)
פשט הדברים -ארבעת הצומות שנתקנו על אבלות החורבן יהפכו לימי ששון ושמחה. המספרים בדברי הנביא מדברים על מספר החודש שהצום נקבע בו, כך צום הרביעי הינו צום י"ז בתמוז החודש הרביעי כשמתחילים מניסן. צום החמישי-צום תשעה באב בחודש החמישי, וצום השביעי צום גדליה החל בג' בתשרי החודש השביעי,צום העשירי הינו צום עשירי בטבת החודש העשירי.
השאלה הראשונה העולה כאן, מדוע הם יהפכו לימי שמחה, נניח שבית המקדש השלישי כבר נבנה ואנו שמחים בבנינו, חזרה לישראל השכינה, אז אין כבר צורך לצום בימים אלו על החורבן, אבל למה שהם יתהפכו לטובה,מה יגרום להיפוך זה?
עוד יש להתבונן בסיום הפסוק, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ׃ מה הוא קשור לנבואה? האם בא לומר שהחורבן שהיה והישועה שתהיה הם בבחינת האמת והשלום שאהבו?
ביסוד הדבר צריכים להבין שאין אצל הקב"ה שום דבר שנברא לתוהו, כל מה שיצר השם בעולם לשבת, לתועלת. הדברים אמורים לא רק ביחס לנבראים גשמיים אלא גם לנבראי הזמן, כל חודש וחודש בשנה ניתן לו מזלו שלו,ברכתו המיוחדת. נמצא שקיום ט' באב כיום קשה לישראל בהכרח הינו זמני, כי אין חודש לא מוצלח יש רק חודש שעוד לא ממומש, כי בסוף הכל יהיה טוב, כי העונשים של ה' יתברך הינם עונשי תיקון שבאו מאהבת ישראל.
החידוש כאן של זכריה הנביא שעוד צפוי להיות לנו אירוע חיובי בתאריכים אלו שיחשוף את אהבת ה' אלינו וזהו שאומר כאן הנביא וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים. אז נצטרך לחכות בסבלנות לראות אילו הפתעות טובות ה' מתכנן לנו לט' באב ולשאר הצומות.
מה רוצה הנביא לומר לנו בסיום הפסוק? אומר המלבי"ם וכמוהו רבים מהפרשנים:
"אמר ה' שצום הרביעי והחמישי וכו' יהיה לששון ולשמחה בתנאי אם האמת והשלום אהבו, שאז תהיה גאולה שלימה ויחדלו דברי הצומות וזעקתם:"
לפי הסבר זה האמת והשלום זו התניה, זו ההדרכה בשבילנו, אם אנו חפצים שימים אלו יהפכו לימי ששון ושמחה עלינו ללמוד לחבר בין האמת לבין השלום.
ואומר הזהר הקדוש:
דֶּאֱמֶת וְשָׁלוֹם קָשִׁיר דָּא בְּדָא. וְעַל דָּא הוּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא.(זהר ויקרא כה)
כשהאמת והשלום קשורים אחד בשני זו השלמות של הכל.
אז יש כאן מפתח מאסטר, שוה לחקור היטב מה כוונת הנביא,כיצד נוכל לחבר את האמת והשלום, באשר אנו שומעים שיש כאן אוצר גדול?
ראשית בפשיטות חז"ל מביאים לנו דוגמא לאמת ושלום אהבו ממערכת היחסים שבין בית שמאי ובין בית הלל, למרות שהם היו חלוקים ביניהם בהלכות רבות כולל בהלכות אישות, מה שהיה יכול לגרום לכך שהם לא ירצו להתחתן אלו עם אלו, אבל האמת והשלום אהבו והם כן התחתנו ביניהם.
הזהר שהזכרנו קושר הן את האמת והן את השלום ליעקב אבינו. נמצא שעם כל הרושם שהם מאוד רחוקים האחד מהשני, יש לאמת ולשלום מכנה משותף. מה המשותף להם? על פי הקבלה יעקב אבינו נמצא בקו האמצע. לעומת אברהם אבינו שנמצא בקו ימין ויצחק אבינו שנמצא בקו שמאל. קו האמצע הוא קו שמאזן בין שני הקוים האחרים,בין הקו החפץ להתפשט,להשפיע לבין הקו החפץ לתחום, להגביל. לכן יעקב חלם על חיבורים ועל סולמות. הן האמת והן השלום שייכים לקו האמצע לחיבורים ואיזונים.
אז האמת והשלום נמצאים על אותו הקו-קו האמצע. היכן הם על הקו? השלום נמצא ברום קו האמצע-בשמים, כמו שאומר הפסוק "עושה שלום במרומיו". לעומת זאת את האמת ה' השליך ארצה,כמו שנאמר "ותשלך אמת ארצה"(דניאל ח,יב) והיא צריכה לצמוח מהארץ, כמו שנאמר "אמת מארץ תצמח".(תהלים פה,יב) לכאורה היינו אומרים להיפך,האמת נראית לנו משהו גבוה מהמציאות והשלום דוקא מצטייר כדבר מעשי שקיים בארץ.
העניין שמקומו של השלום (הטבעי) הוא בשמים, כי בארץ אנו רואים פעמים רבות סתירות, טובתו של זה באה על חשבון טובתו של זה. לעומת זאת בשמים רואים שהכל שזור להפליא, המלאכים רואים שהכל לטובה ואף מידה לא באה על חשבון זולתה. כך רואים שם שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, כך בשמים רואים שה' הביא עלינו את חורבן הבית מאהבתו הגדולה אלינו ועשה זאת לטובה. למה אנחנו בכל מיני מצבים מקפידים ומסוכסכים עם הקב"ה? כי אין לנו את אותה הראיה השמימית, הרואה שאת הכל עשה בחכמה. גם בין בני האדם הדרך להגיע לשלום, איננה על ידי ויתורים,הכלה ועצימת עיניים. אלא דוקא על ידי תיאום ציפיות,השוואת חלומות. החיבור של השלום תמיד נמצא במקום גבוה. לעומתו האמת, אסור לנו לאפשר לה להישאר בשמים, עלינו ללמוד מה' שהשליך אותה לארץ, היא צריכה תמיד להתברר במציאות הארצית. לכן אף שהאמת שונאת את השקר,החנופה והצביעות, ויש בעולם הזה עדיין לא מעט מהם, אסור לאמת לברוח לשמים,לעמדת ועדת ביקורת.
הנה יעקב אבינו לכאורה לא שייך לא לאמת ולא לשלום, קניית הבכורה מעשו, גניבת הברכה מיצחק, התפתלויות מול לבן הארמי- האם זו האמת?! וכן היה מסוכסך עם עשו אחיו התאום,עם לבן חותנו,אחר כך עם אנשי שכם ויושבי הארץ, מריבה בין הבנים, האם זכה יעקב אבינו לשלום?!
הנושא ארוך ומורכב, וברור שיעקב אבינו לא זכה בימיו להשלים את "האמת והשלום אהבו", אבל זה הענין שלו, זו היתה העבודה שהוא עשה. הוא חלם לחבר שמים וארץ-לחבר בין השלום שבשמים והאמת שבארץ. הוא התמודד מול רמאים ולימד אותנו שעם רמאים האמת אומרת שצריך לנהוג בעורמה,הוא לא ויתר לרוע ולא ברח לועדת ביקורת. הוא שאף כל הזמן להשיג את השלום והבין שהדרך לשלום עוברת גם במלחמות. בסוף ימין זכה יעקב אבינו לראות את כל המשפחה חיה בשלום,אמנם זה היה בגלות ושאר העולם עוד היה רחוק מאוד מהמטרה.
חז"ל מציינים לנו שבית המקדש הראשון היה בית אברהם,בית המקדש השני היה אוהל יצחק, והבית השלישי יהיה בית א-לוהי יעקב. בבית השלישי יהיה ה' למלך על כל הארץ, כל הבריות ימצאו את מקומם הנכון ולא יהיו עוד מלחמות. הם גם מציינים שיש לחודש אב תפקיד חשוב בבניית הבית השלישי, שנזכה לראות בנחמת ציון עוד השנה בע"ה.