בס"ד לפרשת עקב התשפ"ד
כבר ראינו בספרי התורה הקודמים שבכל חומש הפרשה החותמת אותו מביאה את החזון של אותו חומש, את 'ספירת המלכות' שלו. אלא שלכאורה כאן בספר דברים אנו מגיעים כבר ל 'קו הסיום' בפרשת עקב, וכך פותחת הפרשה:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃
בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל־הָעַמִּים לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃
וְהֵסִיר יְ-הֹוָה מִמְּךָ כׇּל־חֹלִי וְכׇל־מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכׇל־שֹׂנְאֶיךָ׃
חז"ל מציינים ש'עקב' מכוון לעקבתא דמשיחא, ואנו גם יודעים שבכל ימי ההיסטוריה עוד לא זכינו לראות את הברכה המופיעה כאן, האם לא היו לנו עקרים ועקרות, חולאים מחולאים שונים, עניים וקבצנים?! אמנם כל יהודי בכל ההיסטוריה התפלל ל'בני חיי ומזוני' אבל לא זכינו ככלל למלוא הברכה,לכן ברור שברכה זו מחכה למשיח שיבוא.
אז כיצד משה רבינו מגיע לסוף הדרך כבר ב 'אבן דרך' מספר שלוש-בפרשת עקב?
התשובה המתבקשת שלדידו של משה רבינו סוף הדרך זהו משהו אחר, אנחנו אכן יכולים לראות שפרשת 'וזאת הברכה' היא הינה 'ספירת המלכות' של משה רבינו, שם משה יברך את כל ישראל, כל שבט ושבט בברכתו המיוחדת לו.
למדנו ש עולם שאין בו מחלות,שאין בו עקרים ועקרות, שלכולם יש ילדים, שיש בו שפע ברכה ופרנסה טובה לכולם-זה דבר מקסים, אבל אנחנו שואפים ליותר מזה.
פרשת עקב הינה כנגד ספירת הבינה-האמא של הספירות. כל אמא רוצה שיהיו לה ילדים,שיהיו בריאים ותהיה להם פרנסה טובה. אבל משה רבנו רוצה להוציא מאיתנו יותר מזה, הוא רוצה שאנחנו נדבק בה',שנאהב אותו יתברך ונהיה גם יראים ממנו. שנפתח את מידת הכרת הטוב כלפיו יתברך ובכלל. לכן מה שיכול להראות כסוף הדרך, אם המבט הינו על העולם הזה הגשמי, הרי שלדידו של משה רבינו המחפש את טובת עם ישראל, השפע וההצלחה הגשמית הינו כלי חשוב להשגת ההצלחה הרוחנית, אבל גם יחד עם זה סכנה.
בשל הסכנה הגדולה שבשפע, אנו רואים בפרשה את ההדרכה של משה רבנו לברך את ה' ולהודות לו על הטובה שהוא נותן לנו "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃"(דברים ח,י)
לכן משה כה מזהיר אותנו מהסכנה שבשפע הגשמי, "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ פֶּן־תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ׃ וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה־לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ יִרְבֶּה׃ וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃"
בדורנו שבו אנו רואים כיצד ברכת השפע הגשמי הולכת ומתגשמת, ואנו מצפים לראות גם כיצד נפטר מכל המחלות והמלחמות, ונזכה למימוש שאר נבואות אחרית הימים, שומה עלינו להתחזק בענווה מול ה' יתברך, בהכרת הטוב על כל הטוב שהוא גומל איתנו. כי בדיוק בנקודה הזו אנו עלולים ליפול. משה רבינו יותר משהוא מזהיר את דור הכנסים לארץ מסכנת " כוחי ועוצם ידי" בא להזהיר אותנו אנשי דור הגאולה שאל ירום לבבנו.
העצה המעשית-להפקיד להודות לה' יתברך על כל דבר, כמובן לברך אותו על המזון " וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃"(דברים ח,י)
מבט זה על הפרשה הרואה בהכרת הטוב וההודיה לה' כמרכז גם נותן לנו פרוש נאה מהי כוונת משה בדבריו "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם…"(דברים יא,ח) אמנם רבו הפירושים לאיזו מצוה הכוונה, על פי דברינו, נראה לומר שבדור הגאולה הכוונה להכרת הטוב וההודיה לה' יתברך. זהו קורבן התודה שאמרו חז"ל שאינו בטל לעתיד לבוא.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃(דברים יא,ח-ט)