בס"ד לפרשת שופטים התשפ"ד
בתחילת הפרשה מופיע ציווי מיוחד
לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כׇּל־עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה־לָּךְ׃ (דברים טז,כא)
דהיינו יש איסור נטיעת עצים ליד המזבח בבית המקדש.
עובדי האלילים הקדמונים נהגו לטעת עצים תמירים וחסונים ליד מזבחותיהם ובתי תיפלתם, באה התורה להרחיק אותנו מן העבירה, ואוסרת נטיעה זו אפילו לשם שמים. או שמא יבואו לעובדו ממש כמנהג הגוים (רשב"ם). או בגלל עצם הדמיון לעובדי כוכבים, גם אם זה רק ליצור פאר והדר (רמב"ן)
רעיון זה של יצירת פאר חיצוני סביב מקום העבודה היה נפוץ אצל הגויים, ולכן אף הם קובעים את מקדשיהם על ההרים הרמים. היות וזה מתאים לאלהים מעשי ידי אדם, וכדרכם של בני האדם המנסים ליפות את מעשיהם. לא כן היא עבודת השם, ולכן מקום מקדשנו דוקא בין כתפיו שכן ולא בראש ההרים הרמים.
צריך לדעת כי זה נאמר רק ביחס למה שסובב את העבודה, כמו המיקום או הסביבה, אך בית ה' עצמו הרי הוא לא פחות משאר מצוות, שנאמר זה א-לי ואנוהו, ומצוה עלינו לבנות בית מפואר כפי יכולתנו, וכך כותב הרמב"ם: וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזֵּק אֶת הַבִּנְיָן וּלְהַגְבִּיהוֹ כְּפִי כֹּחַ הַצִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ט) "וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ". וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ וּמְיַפִּין כְּפִי כֹּחָן אִם יְכוֹלִין לָטוּחַ אוֹתוֹ בְּזָהָב וּלְהַגְדִּיל בְּמַעֲשָׂיו הֲרֵי זֶה מִצְוָה: (הל' בית הבחירה א,י"א)
והתורה מרחיבה את האיסור לכל סוגי העץ "לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כׇּל־עֵץ" וכך כותב הרמב"ם : וְאֵין בּוֹנִין בּוֹ עֵץ בּוֹלֵט כְּלָל אֶלָּא אוֹ בַּאֲבָנִים אוֹ בִּלְבֵנִים וְסִיד. וְאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרוֹת שֶׁל עֵץ בְּכָל הָעֲזָרָה אֶלָּא שֶׁל אֲבָנִים אוֹ לְבֵנִים:(הלכות בית הבחירה א,ט)(אכסדרה הינה סוכת עצים-פרגולה)
הראב"ד שואל על הרמב"ם הלא בשמחת בית השואבה היו בונים גזוזטראות סביב העזרה וכן עזרת כהן גדול של עץ היתה? ענו על כך כמה תשובות:
א. מה שהרמב"ם כתב שאסור לבנות בעץ- דוקא בעזרה שהיא עזרת ישראל וכהנים, ובשאר חלקי הר הבית מותרת בניה בעץ או נטיעת עצים.
ב. את הגזוזטראות בנו בניית ארעי לימי חג הסוכות וזה לא נאסר.
ג. מה שנאסר זה עצים או אכסדראות המשמשים לצל לשוהים מתחתם ואילו הגזוזטראות שבנו בימי החג שימשו לשבת או לעמוד עליהם וזה לא נאסר.
המהר"ל מפראג מאיר את העניין "טעם האיסור דהוא כמו שתוף דבר אל דבר, שהרי ראוי להיות המזבח במיוחד, כדי להורות על מי שנבנה לו המזבח הוא מיוחד. ומי שנוטע אצלו אילן, או בית, הרי הוא משתף עמו דבר". המהר"ל מביא ראיה לדבריו מדרשת חז"ל. חז"ל דרשו את הסמיכות של דין אשרה לדיני מינוי הדיינים ואמרו הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה אצל המזבח. למדנו שהעזרה צריכה להיות נקיה מעצים כדי לא לערבב ישות כלשהי בבית השם. ונראה שטעם האיסור דוקא באכסדרה או עץ חי שהם עשוים לצל, לחסות בצילם. לימדה אותנו התורה שאסור לחסות תחת עצים ליד המזבח.
מה אנו לומדים מדין זה לעבודת השם שלנו?
מבאר מי השילוח:
"הענין בזה אף שנצטוה האדם שיהיה כפוף תחת תלמיד חכם כמבואר לעיל בעובדא דר"ג ור"י זהו רק בד"ת, אבל בתפלה אסור להיות כפוף תחת שום גוון כי מזבח הוא מקום תפילה ועבודה, וזה שנאמר בגמ' (ברכות כ"ז:) אסור לאדם שיתפלל אחורי רבו, היינו שלא יתפלל לשום גוון, כגון שיתפלל להש"י שיושיע אותו שיהיה גדול בתורה כרבו וזה אסור, כי בתפלה צריך להבין כי הוא מתפלל להש"י מקור הישועה שיכול להושיע אותו בלי גבול ומיצר,.."
נראה לדייק בדברי קודשו, שבתפילה אנו צריכים להיות בהתבטלות ובפניה רק להשי"ת ולא לשום דבר זולתו. ובעצם גם הבקשה שאנו מבקשים מאת ה' צריך לשים לב בתפילה שלא לצמצם אותה לאופן מסוים או גבול כלשהו, אלא הרחב פיך ואמלאהו.
עוד יש לומר, שעובדי הע"ז היו נוטעים אשרות בבתי תיפלתם כדי לחסות בצילם וכדי להרוויח איזו תועלת והנאה אישית מאותה עבודה, הם יצרו אידאות בשירות האדם. לא כן עבודת הבורא יתברך, מהותה של עבודת השם איננה למלא את מבוקשנו ולהפיק תועלת והנאה מעבודת השם, אלא מימוש השתוקקות הנשמה לקרבת השם והשואת הרצון שלנו לרצונו יתברך. גם הבקשות הגשמיות שלנו מאת השם הינן כדי שנוכל לחיות מלאים ושלמים כפי רצון השם.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְ-הוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְ-הוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃(ירמיהו לא,לד)