בס"ד פרשת וירא התשפ"ה
מובא בפרשה שהקב"ה לפני שהפך את סדום ועמורה לגפרית ומלח שיתף את אברהם אבינו בתוכניתו כי אמר "וַי-הֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׃" בעקבות זאת מביאה התורה התדיינות בין אברהם וריבונו של עולם סביב השאלה כמה צדיקים אם ישנם בסדום יביאו את השם להמנע מהפיכת סדום. היא מסתימת באמירה של השם שאם ימצאו בסדום עשרה צדיקים הוא לא ישחית את העיר. עשרה כאלה לא נמצאו וסדום נהפכה.
פרשיה זו מעלה שאלה נוקבת, מה אנו בני האדם יכולים להועיל לדיון כזה, או מה אברהם אבינו יכל לגלות לקב"ה שהוא לא ידע? ממילא למה בכלל השם שיתף את אברהם בתוכנית להפוך את סדום?
יש מפרשים שמטרת השיתוף אכן לא היתה לשמוע מאברהם 'חידושים' אלא למנוע ממנו הקפדה על השם יתברך למה הפך את סדום ועמורה, עכשיו שאף אברהם מסכים שאם אין אפילו עשרה צדיקים בסדום אין טעם להצילה, לא תהיה לו הקפדה על השם יתברך.
אולם למפרשים שאכן השם שיתף את אברהם בדיוני בית דין של מעלה ובכוחו היה אכן להשפיע על החלטת בית הדין צריך להתבונן כיצד זה יתכן.
אברהם אבינו בתשובתו להשם אכן לא מנסה לומר שהם יותר צדיקים מהנטען, הוא גם לא מנסה לומר כמה צדיקים יש בסדום ומי נחשב צדיק וכיוצא בזה, אברהם מבין שהשם לא שואל אותו לדעתו במה שאין לבשר ודם שום הבנה ומידע שלא ידועים להשם. אז מה נשאר? מה יש לנו להוסיף?
כיוון להבנת הדבר נותנת לנו התורה באומרה "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…" הקב"ה בחר באברהם להוציא ממנו עם שיהיה שותף לתיקון העולם. השם ברצונו העניק לנו את הזכות להיות שותפים בתיקון העולם. אברהם אבינו הבין זאת ולכן התשובה שלו היתה בעצם בחינה אנושית - מה בכוחנו לתקן ברבות הזמן, ומה נשאיר להשם. אברהם כשדן במספר הצדיקים הנצרך להצלת סדום, בא לומר להשם שאם יש שם 10 צדיקים הוא מאמין שאנו נצליח במשך הזמן, בע"ה כמובן, לתקן ממלכה זו ולכן לא צריך להפוך אותה.
למדנו שאמנם יש לנו לבני האדם מה לומר בדיוני בית דין של מעלה, כי חלק מהבירור הוא לא רק מה רע ומה טוב (שבזה אין לנו מה להוסיף לה'), אלא מה ניתן לתיקון על ידינו ומה לא.
סיפורי התורה רומזים לאירועים עתידיים ומעשה האבות הינן סימן לבאות. אברהם אבינו כאן סלל את הדרך לבירור שיעשה בגאולה. הדיון של השם עם אברהם אבינו האם להפוך את סדום ועמורה הינו תקדימון לבירור שיעשה במהלך הגאולה אילו ממלכות השם ישמיד ביום "בוער כתנור" ואילו ממלכות יש בהם די צדיקים שיוכלו להביא אותם לתיקונם. ויתכן שזה הפירוש לפסוק "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי־אָרֶץ וְהִכָּה־אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע׃"(ישעיה יא,ד) הנאמר על מלך המשיח. תחילת הפסוק שמדבר על המקומות והאנשים שמלך המשיח יוכל לתקן ולהוכיח, ואילו חציו השני של הפסוק על הארצות שהוא בדומה לאברהם אבינו יאמר לקב"ה אין לי די יכולת לרומם אותם ולכן הם מסורים לטיפולך. ממילא יצא שהוא יכה ארץ בשבט פיו, ארץ שהוא יתייאש ממנה- היא תעבור לטיפולו של הקב"ה.
כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְ-הוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף׃(מלאכי ג,יט)