בס"ד פרשת חיי שרה התשפ"ה
שלום, ולא להתראות! רבקה עוזבת את הבית של אבא ואמא בחרן, והולכת אחר אליעזר עבד אברהם לאוהל של יצחק, היא הולכת אל יצחק אבינו שאהב אותה אפילו שלא הוא בחר אותה להיות אשתו.
בדרך החוצה היא מקבלת חתיכת ברכה ממשפחתה "וַיְבָרְכוּ אֶת־רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו׃"(בראשית כד,ס) חז"ל רואים בברכה זו את שורש הברכות שאנו נוהגים לברך את החתן והכלה ביום חתונתם (מסכת כלה א,א) ההבדל הוא שהברכות שלנו, 'קצת' יותר יפות וחיוביות. אנו לא עוסקים באויבים או בשונאים שיהיו לילדים שיוולדו לחתן ולכלה, אלא בשמחה, גילה, רינה, דיצה וחדוה שאנו מאחלים לזוג המאושר.
זה שהם מברכים את רבקה שהיא תהיה לאלפי רבבה, אין לנו קושיא על כך, אבל באמת מה פשר האמירה הזו "וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו׃"?
לא יודע האם מקצוע הפסיכולוגיה היה שכיח בחרן, אבל אילו היה כמה כאלו בזמנם, בטח היו הולכים על זה שלמשפחת בתואל יש שונאים, והם משליכים על רבקה מהרהורי ליבם.
יש מדרש אגדה מעניין מאוד על בראשית שמציין עשרה אנשים שהתנבאו ולא ידעו מה התנבאו. אחת מעשר נבואות אלו היא ברכתנו. וכך נאמר בו:
"עשרה נתנבאו ולא ידעו מה נתנבאו, ואלו הם: א' אברהם נתנבא ולא ידע, שנאמר ונשתחוה ונשובה, נתנבא שהוא ובנו עתידים לחזור. ב' יעקב נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר ושלח לכם את אחיכם אחר (בראשית מג יד), אחיכם זה שמעון, אחר זה יוסף, ואת בנימן (שם שם), כמשמעו. ג' לבן נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר ויברכו את רבקה, (בראשית כד ס), נמצאו מקללין עצמן ומברכין את רבקה…"(מדרש אגדה בראשית כב,ה)
על פי מדרש זה לבן ומשפחתו בעצם ללא כוונה, בכלל קללו את עצמם, כי שער שונאיו בהמשך התברר שזו עירו של לבן. לא רק שאנו נפגוש בהמשך קורות האבות את לבן כשונא ליעקב, גם ארצו תהיה כלולה בעתיד בשטחי ארץ ישראל שעתידים להיכבש מהם על ידי בניה. ויתכן שכבר אברהם רמז לזה כאשר שלח את אליעזר לקחת אישה ליצחק ואמר לו שילך "אל ארצי"
כיצד זה שאנשים מקללים את עצמם? יתכן לומר שבשלב זה לבן ומשפחתו לא ראו את רבקה כנבדלת מהם, הם ראו בהצלחתה את הצלחתם, לכן לברך אותה שזרעה ינצח את שער אויביו, זה נראה תואם לרצונם לנצח את אויביהם הם עצמם.
עוד נקודה חשובה שניכרת בברכתם- זו ההכרה שרבקה עומדת להעמיד עם שלם שיצא מחלציה, הם חשים כאן אירוע היסטורי כביר. וכך אומר מדרש שכל טוב:
"אמרו לה שמענו שהקב"ה אמר לאברהם, והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), ועכשיו יהי רצון שאת תהי עיקר הברכה, וממך יהיו אלפי רבבה ששכינה שורה בקרבם"
ואכן הביטוי כאן שהם משתמשים בו "וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" מזכיר ביטוי מאוד דומה שאומר השם יתברך לאברהם אבינו בהר המוריה לאחר עקידת יצחק "כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃"(בראשית כב,יז)
מה פשר השינוי מאויבים, המופיעים אצל אברהם, לשונאים שנמצאים בברכת רבקה?
כי מי הוא זרעו של אברהם? - יצחק בנו! ומי הוא אויבו? ישמעאל ובניו!. אך מי הוא זרעה של רבקה? הרי זה יעקב, שמי שמתמודד מולו הוא עשיו. כמו שאחז"ל "בידוע עשו שונא ליעקב". ההבדל בין אויב לשונא הוא שאויב לא מסתיר את עוינותו והוא פועל מעשית נגד אויבו ואילו השונא לא תמיד חושף את שנאתו ופעמים שהוא מתחפש לאוהב.
גם היום אנו מתמודדים כנגד שני כוחות אלו, שונאים אירופאיים מבני בניו של עשיו הרשע, המתחפשים לאוהבים, הנותנים לנו עצות והדרכות כיצד נוכל להפסיד לאויבים שלנו, ואויבים ישמעאלים, שלא יכולים להסתיר את איבתם, הנלחמים נגדנו בריש גלי.
שנזכה בע"ה לירש ולנצח הן את אויבינו והן את שונאינו. כנגד זה אנו מתפללים בתפילת אבינו מלכנו ואומרים שתי בקשות: "בטל מחשבות שונאינו" ו"הפר עצת אויבינו". השונאים שהם מסתירים את עצמם -כלפיהם אנו מבקשים ביטול מחשבותיהם ואילו כנגד האויבים אנו מבקשים הפרת עצתם שהינה גלויה לעין.
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי׃
כִּי־יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ׃(ישעיה נד,ב)