על מעלת ההשתחויה לה'.
השאלה היא מה עושים, נפילה על הפנים או השתחויה? ולמה המוסלמים נופלים על הפנים ואילו אנו משתחווים לה'?
בס"ד לפרשת חיי שרה התשפ"ה
בתורה אנו מוצאים במקומות רבים את ערך ההשתחויה להשם יתברך. אברהם אבינו אומר לנעריו לפני שהוא נפרד מהם בדרכו להר המוריה "ונשתחוה ונשובה אליכם". כל יהודי העולה להר בית ה' מצווה להשתחוות לה'. כל מביא ביכורים משתחווה' (דברים כו,י) ולעתיד לבוא מבשרים לנו הנביאים כל בני האדם בעולם יבואו להשתחוות לה' יתברך בהר הבית. תיאור נפלא על חשיבות ההשתחויה בכלל ובמיוחד לדורנו בו אין לנו עדיין בית מקדש עומד על מכונו, מביא לנו מדרש רבה:
" (בראשית כב, ה): ונשתחוה ונשובה אליכם, בשרו שהוא חוזר מהר המוריה בשלום. אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם. ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות כד, א): והשתחויתם מרחק. חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א א, כח): וישתחו שם לה': הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צט, ט): רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו. המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צה, ו): באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו."
לעומת זאת אנו רואים את מנהג המוסלמים 'ליפול על הפנים' בעבודת האל שלהם. הם לא משתחווים בפשוט ידיים ורגליים אלא כורעים על הברכיים ומצמידים את הפנים לקרקע.
בפרשה אנו פוגשים השתחוויה גם אצל אברהם אבינו כשהוא מצליח לרכוש את מערת המכפלה, גם אצל אליעזר עבדו פעמיים: פעם ראשונה כאשר משמים מזמנים לו בבאר המים של ארם נהריים את רבקה בת בתואל, וזאת מיד לאחר שהוא מתפלל על כך לאל, פעם שניה אליעזר משתחווה כשהוא מצליח להשיג את הסכמת משפחת בתואל לתת את רבקה לאישה ליצחק .
מה מבטא הבדל זה שבין סוגי ההתבטלות?
לכאורה המוסלמים נמצאים בביטול גמור לה'. הם מאוד מדגישים את ההכנעה שלנו אליו ואת גדלותו של אללה. אולם כשאנו רואים למעשה כל כך הרבה רוע אשר יוצא ממחוזות האיסלם,יש להתבונן מה רע בהתבטלות שלהם? למה היא לא מעדנת ומתקנת אותם?
התפיסה המוסלמית המקובלת היא שהכל נקבע מלמעלה ואין לאדם באמת חופש בחירה. זו תפיסה הפוטרת את האדם מלקיחת אחריות על מעשיו. לעומתה תורת ישראל אומרת שיש לאדם חופש בחירה והוא יכול לעשות דברים נגד רצון השם יתברך. נמצא שיש הבדל גדול בין ההשתחויה שלנו לשלהם. אנו משתחווים כדי לכוון את הרצון האישי שלנו ולנסות להתאים אותו לרצון השם ואילו הם כשהם נופלים על פניהם, הם באים להזכיר לעצמם שאת הכל פועל ועושה הא-ל, ממילא אין בזה עבודת תיקון וזיכוך המידות.
הדבר ניכר גם במצוות המעשיות, לעומת התורה בה ישנם הרבה מצוות מעשיות והגבלות, באיסלאם ישנן רק חמש מצוות מעשיות: אמונה בא-ל, תפילה, צדקה, צום, עליה למכה. באסלאם השיעי ישנן עוד כמה מצוות אבל לא שונות מהותית.
חכמי ישראל מציינים שכמו שישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו, כך גם צאצאיו יעשו תשובה באחרית הימים. יש מפרשים שהנפילה של ישמעאל "על פני כל אחיו נפל" רומזת לנפילה שתהיה לו במלחמת גוג ומגוג ובעקבותיה הוא יחזור בתשובה. אנו מחכים ומתפללים ליום שכל בשר יבואו להשתחוות לה' יתברך.
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְפָנַי אָמַר יְ-הוָה.(ישעיה סו,כג)