בס"ד לפרשת מקץ התשפ"ה
לכאורה בכלל אין מקום לשאלה הלא הכתוב אומר במפורש מי היא אסנת "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם־יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־אָסְנַת בַּת־פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃"
הכתוב מציין שאסנת היא ביתו של פוטיפרע , היא ניתנה ליוסף לאשה והיא ילדה לו שני בנים את מנשה ואת אפרים. אבל הסיפור לא כה פשוט, ראשית פוטיפרע מוזכר כסריס,אז ילדים לא היו לו ככל הנראה. שנית אשת פוטיפרע היא זו שהתלוננה על יוסף שניסה לשכב איתה ובשל תלונתה יוסף ישב 12 שנים בבור הכלא, עכשיו ביתם נישאת ליוסף?! ועוד כיצד יוסף מתחתן עם בת מצרית מזרע חם ולא עם בת מזרע שם? עוד יש להבין מה הקשר בין קריאת שמו של יוסף צפנת פענח לבין נישואיו לאסנת? ובכלל למה התורה מציינת לנו את שמה של אשתו של יוסף, הלא התורה כמעט ולא מציינת שמות הנשים,ארבעת האימהות-אימהות האומה-צוין שמן. כל השבטים האחרים התורה לא סיפרה לנו את שמות נשותיהם. שמות שתי נשים מופיע בסיפורי האחים, תמר בשביל מעשה שעשתה עם יהודה ובשביל שילדה לו את פרץ וזרח והסיפור ידוע. ודינה בת יעקב שהתורה ציינה שמה בשביל מעשה שהיה איתה עם שכם בן חמור.
הנה כאשר התורה כה מקמצנת באזכרת שמות נשים, בודאי שיש לנו להתבונן מה ראתה התורה לציין את אסנת אשת יוסף. הנה חז"ל מציינים לנו שאסנת היתה בתה של דינה בת יעקב שנולדה לה מאותו מעשה אונס של שכם בן חמור. וכך מובא בפרקי דרבי אליעזר:
כְּתִיב, ״וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ״ (עמוס ה, יט). וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ, וְאֵי זֶה הוּא הַנָּחָשׁ? זֶה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצְאָה לַחוּץ. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר? הֵבִיא נַעֲרוֹת מְשַׂחֲקוֹת חוּצָה לוֹ מְתוֹפְפוֹת. וְיָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ הַמְשַׂחֲקוֹת, וּשְׁלָלָהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁאָמְרוּ: ״עַכְשָׁו יֹאמְרוּ בְּכָל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב״.
מָה עָשָׂה יַעֲקֹב? הֵבִיא שֶׁרֶץ שֶׁל זָהָב, שֵׁם הַקֹּדֶשׁ כָּתוּב בּוֹ, וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ, וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה. וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵית פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה, וְגִדְּלָה עִמָּהּ כְּבַת. וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע״.
למדנו כאן שההשגחה העליונה גלגלה את אסנת למצרים לבית פוטיפר ונתנה עצה לפרעה לשדך את יוסף לאסנת וכך הוא זכה לאישה הראויה לו במקום כה טמא כמו מצרים. כיצד ידע יוסף שהיא בת דינה? אומר רבינו בחיי ועוד פרשנים שהוא ראה את הטס של זהב שעליה שנתן לה יעקב אביו וכך ידע.כנראה שזה הקשר לשמו צפנת פענח ונישואיו לאסנת,יוסף פיענח את הצופן שהיה על אסנת והבין מי היא. כיצד זה שאמה המאמצת ניסתה לפתות את יוסף ובסוף יוסף נושא את ביתה לאישה?
מובא במדרש " בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, כָּל דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר יוֹסֵף עִם אֲדוֹנָתוֹ הָיָה לוֹ יִתְרוֹן מִמֶּנָּה, לָמָּה שֶׁנָּטַל אֶת בִּתָּה."(בראשית רבה פט).
מבאר את המדרש ה 'שם משמואל' וכך הוא אומר: "היינו שנשמת אסנת בתה היתה נשמה גבוהה מאד, ולעומת גדולתה היתה שקיעתה כ"כ עמוק בידי החיצונים, כי כך היא המדה כמו שהגדנו כמה פעמים בשם כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, והיתה נשמה ההוא כלואה בבית פוטיפר, ומאחר שהארורה תפשהו בבגדו ואחזה בו נדבקה בו נשמת אסנת [כידוע בכתבי האריז"ל שיש נשמות מתדבקים אפי' בחיים מזה לזה] וכאשר יוסף נתק את עצמו ממנה וינס ויצא החוצה הוציא אתו עמו את נשמת אסנת שנדבקה בו בעת אחיזתה בו, ומאז היתה אסנת ראויה לו לאשה כי נשמתה היתה עמו אלא שנתארך הזמן כל ימי מאסרו:"
למדנו מכאן שיוסף זכה בזכות הנסיון שהוא עבר עם אשת פוטיפר לתועלת שתצמח לו משם וזו היתה אסנת ביתה המאומצת שהיתה נשמה גדולה מאוד ובעמידתו בניסיון הוציא מהחיצונים את נשמת אסנת וזכה לשאתה לאשה.
עדין נשאר להתבונן בשידוך הזה של אסנת בתם של דינה ושכם עם יוסף הצדיק, וכיצד נשמה כה גדולה באה לעולם ממעשה של אונס כה איום?
באמת זהו פלא, אבל נראה לומר שמאחורי הזוהמה של שכם בן חמור היתה חבויה בו איזו השתוקקות להתחבר למשפחת יעקב, ואסנת חשפה את נקודת האור שהיתה חבויה בתוך החושך. בדומה לזה אשת פוטיפר מאחורי רצונה לחטוא עם יוסף- גם היתה איזו הרגשה של שייכות אליו שבאה לידי ביטוי בסוף בנישואי יוסף ואסנת ביתה. במבט אחר, זה לעומת זה עשה הא-לוהים,הצד החיצוני הוא מראה בשבילנו. כוחות טומאה שמנסים לכלות אותנו- אנו צריכים לכלות אותם. כוחות טומאה שמנסים לשבות מאיתנו אורות- התיקון לעומתם הוא לשבות מהם כוחות שאפשר להעלות לקדושה, נישואי יוסף לאסנת הוציאו מהטומאה את האורות שהיא שבתה והשיבו אותן לקדושה.זהו שנאמר "מִי־יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד׃"(איוב יד,ד)בְּכָל־עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר־שְׂפָתַיִם אַךְ־לְמַחְסוֹר׃"(משלי יד,כג)