בס"ד לפרשת משפטים התשפ"ה
העולם רגיל לומר שהריבית היא מנוע הצמיחה של הכלכלה. היא נושא מרכזי בכל מדורי הכלכלה. אולם לאמיתו של דבר לא רק שהדברים לא נכונים, שכן לא הריבית הינה המנוע אלא תזוזת הכסף בין האנשים היא המנוע, אלא שהריבית דוקא מהוה אבן נגף רצינית מאוד, והיא מביאה לפשיטת רגל או הסתבכות כספית של אנשים רבים, לא בכדי התורה יוצאת בתוקף נגד התופעה. וכך מובא בפרשה "אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד). התורה קראה לריבית נֶשֶׁךְ!
חז"ל דייקו בפרטי הציווי ולמדו מזה שנאמר "את עמי" - שמצוה להלוות ליהודי לפני גוי, ומצוה להלוות לעניי עירי לפני עניי עיר אחרת, ומצוה להלוות לעני שעמי (יכול להיות בן משפחה או שכן טוב) לפני עניי עירי. עוד למדו מהביטוי "עמך", שיותר מאשר בעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. דהיינו, משמים זימנו לך את העני הזה כדי שתוכל על ידו לעשות צדקה וחסד בעולם ולהנצל מדינה של גיהנום. המעבר מלשון יחיד ללשון רבים בסוף הפסוק "לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" מלמד שכל השותפים למתן ההלואה בריבית עוברים על מצות התורה, כך גם הערב והעדים ואפילו הסופר הכותב את שטר ההלואה. כמו כן חז"ל למדו מכאן שהעזרה היותר מועדפת לעניים הינה בדרך של הלוואה ולא צדקה. לכאורה הייתי חושב אחרת, אם כבר אתה נותן - תן נתינה גמורה ולא נתינה על מנת לקבל בחזרה, אולם התורה מלמדת אותנו שמעלת ההלואה גדולה ביותר כי היא זו שיכולה לעזור לעני לעמוד על רגלי עצמו, לחזור לנהל עסק משל עצמו ולא להמשיך להזדקק לצדקה וחסד. גם כיום רווחת התפיסה שמוטב לעזור לעניים לעמוד על רגלי עצמם אבל ההבדל שהיום המדינה נותנת השלמת הכנסה למי שיוצאים לעבוד כדי לעודד אותם לעבוד, בכך החברה מנסה לעזור לעניים להיות שכירים. לעומת זאת התורה רוצה לעזור להם להיות עצמאים, בעידוד מתן הלואה לפתיחת עסק.
שאלה: כיום יש לכל הבנקים היתר עסקה וכן לשאר הגופים הפיננסים הגדולים, אז מה הבעיה?
-
מבחינה הלכתית היתר זה בכלל לא פשוט, הוא הרבה פחות תקין או כשר מהיתר מכירה, מכירת חמץ או פרוזבול. כאשר המלוה לא לוקח כל סיכון מחד ויש לו רווח מובטח מאידך - זו הלוואה בריבית והיא אסורה על פי התורה, גם אם יש לבנק היתר עסקה. לכן כדאי מאוד לא לסמוך על היתרים אלו.
-
מבחינה כלכלית זה כלל לא משתלם לאזרח הקטן. כשאנו במינוס בבנק אנו משלמים ריבית מאוד גבוהה על כך וזה ממש לא כדאי. גם מהצד השני כשיש לנו חסכונות בבנק והבנק פתח לנו תוכנית חיסכון עם ריבית קבועה, זה לא משתלם לנו וישנם אפיקים להשקעת הכסף שהינם הרבה יותר משתלמים מכך. לכן לא כדאי להיות באוברדרפט, לא בתוכניות חיסכון בנקאיות ובטח לא בשניהם במקביל, שכן באוברדרפט אתה משלם לבנק הרבה יותר ממה שהוא נותן לך בתוכנית חסכון...
ישנה דעה רווחת שהתורה רצתה לדאוג לעניים ולתת להם הלוואה בלי ריבית לעזור להם להתרומם על הרגליים, אבל כאשר מדובר בהלוואות אחרות אין בעיה. אולם התורה לא חילקה והיא אסרה כל הלוואה בריבית גם אם היא נעשית בין בעלי עסקים. מה טעם הדבר?
בעסק בו צד אחד נתן את הכסף אבל עם ריבית , הוא בעצם לא מעורב ולא אכפת לו אם העסק יצליח או יפול חלילה, הוא רק דואג לעצמו שהוא לא מסתכן. כך בנקים למשכנתאות יכולים לתת הלוואה ואם בעל הנכס נכנס לקשיים כספיים ולא עמד בהחזרים, אותו בנק מוכר את הנכס של האדם, לפעמים במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים משווים הריאלי ובלבד שיהא בסכום זה כדי לכסות את השקעת הבנק, זהו עוול. לעומת זאת בשיטה היהודית כיוון שבעל הממון שותף לסיכונים, הוא מראש יבדוק שמדובר בעסקה משתלמת, הוא ילוה את היזם בעסק כדי שלא יעשה טעות חמורה, הוא רוצה בהצלחת היזם. גם במקרה הפוך בו גוף פיננסי מנפיק אגרות חוב לציבור הרחב בריבית ידועה, על פי רוב הציבור מקבל הרבה פחות מחלקו היחסי ברווחי הגוף הלווה מאשר בעסקה של שותפות.
לסיכום, תחום זה זקוק לתיקון ברמה לאומית. מה שאנו יכולים לעשות ברמה הפרטית, להפסיק לצרוך את הגלולה שנקראת מינוס בבנק, להעביר את ההשקעות שלנו מאגרות חוב או תכניות חיסכון למסלולים אחרים של חיסכון. הכי חשוב מי שיכול, לתת הלוואות ללא ריבית לזקוקים לכך כדי לעזור להם לעמוד על הרגליים.