פרשת זכור התשפ"ה
הקריאה של שבת זכור כוללת בסך הכל שלושה פסוקים:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים׃
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה־אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח׃(דברים כה,יז-יט)
במקבילה שבפרשת בשלח אומר השם "וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי־מָחֹה אֶמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׃"(שמות יז,יד)
זו ממש סתירה לוגית מובנית, כיצד בדרך למחייתו של עמלק, ושכחתו, מה שאנחנו עושים זה דווקא להזכיר ולזכור אותו? האם מחיית עמלק אינה עומדת בסתירה לזכרון עמלק?
אין לומר כי זו מצווה זמנית, הזיכרון, שתחלוף אחר ביצוע המשימה, השמדת עמלק, כי כמו שראינו גם ה' בעצמו מדבר על זיכרון, ומבטיח שימחה, והוא אינו זקוק לנו כמזכירים, שיזכירו לו את משימותיו.
נוצר כאן אבסורד, כיום כשאנו לא יודעים מיהו עמלק, הוא בעצם קיים רק בזכות התזכורות שאנחנו עושים עליו.
התשובה היא שאנחנו חייבים לזכור את אשר עשה לנו עמלק, לא אותו עצמו, אותו אנחנו מצווים למחות, גם שנסיים את המשימה בהצלחה, ועמלק יושמד, עדיין נזכור את מעשיו הרעים, כדי להתנהג ההפך, יותר מכך הזכרון הזה עומד כערך לעצמו, מושג הזיכרון משלים לנו את התמונה, או בלשון חז"ל להשלים לנו את הכסא.
בעומק יותר, הזכרון שאנו מצוים שייך לחלק של עמלק שמעל לשמים, ואילו מחיית עמלק צריכה להיות רק מתחת השמים כמו שאומר הפסוק "כִּי־מָחֹה אֶמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׃". אבל מעל השמים יש מקום שעמלק אמור להיות בו. גם כשחז"ל אמרו לנו שאנו צריכים לשתות יין בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", הדבר מבטא כי תכלית שתיית היין היא הגעה אל מעל השמים לאותו המקום שבו כן יש מקום לעמלק להימצא בו.
הבנת הדברים מתאפשרת לאור העובדה, בה מחד ה' מצוה אותנו למחות את עמלק, אך מאידך הוא מכריז על כך, כתפקיד שלו מָחֹה אֶמְחֶה.
הרי בעצם ה' הוא זה שברא את עמלק? בשביל מה? וכי אם השם לא רוצה שעמלק יהיה קיים בעולם, הוא יכול לעשות זאת בין רגע, הלא מי מחייה את כל היצורים רגע רגע ושעה שעה?
ברור שכיוון שה' יצר את עמלק וממשיך ומחייה אותו, הרי שיש לו בעולם יעוד מסוים. יש בעולם תפקיד מוזר, והוא להיות הנגטיב של עם ישראל, ומתוך המלחמה לה' ולנו כנציגיו בעולם בעמלק מדר דר, מתקדמת המלכת השם למלך על כל הארץ באופן מלא. חז"ל לימדו אותנו כשאמרו "מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְבַסּוֹמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי." (מגילה ז) שלעמלק יש תפקיד, דווקא רשעו הוא מה שמזכיר לנו מי אנחנו. הרע העולמי נועד לעורר את הטוב בכל תוקפו וגבורתו ו"גדולה הסרת הטבעת" שקיבל המן כגזירה עמלקית להשמדת עם ישראל, שהביאה את העם לתשובה אל יעודו.
בעצם יצירת עמלק נועדה מחד למשוך את כל רשעי תבל למקום אחד כדי להשמידם, מאידך נועדה לחזק את כוחות הטוב על ידי שילחמו ברשעת עמלק.
אחרי שנכרית את עמלק האם לא ישאר לו כל זכר?
לרע בעולם לא ישאר זכר כי נמחה אותו, אבל לתפקיד שלו להיות המעורר של כוחות הטוב ישאר זכר על ידי שאנו נזכור את מעשיו הרעים, וזכרון זה כוחו יהיה יפה לשמור את הטוב במידת טובו לנצח. זהו שאמרו שאנו מצווים למחות את עמלק רק מתחת השמים. כי מעל השמים הכוונה למקום שבו רואים את היות עמלק משרת את התכנית הא-לוהית לתיקון העולם.
השבת שבה אנו מזכירים את סיפור מלחמת עמלק ואת מצות מחית עמלק נקראת 'שבת זכור', ולא בכדי זהו שמה. זכרון משמעותו המשכיות, הנצחה וחיבור לנצח. שבת זכור זהו שמה כי מטרתה לעורר אותנו להשיג את מעלת הזכירה שבנו, את החיבור לנצח, את ביעור הספק ואת המלכת השם למלך על כל הארץ. ועמלק פשוט מייצג את ההפך של זה.
נשארה לנו השאלה מי אמור למחות את עמלק ה' יתברך או אנחנו? הנה ברור שאנו מצוים למחות את עמלק אז זו משימה שלנו. אולם למה אומר ה' שזו מלחמה שלו והוא ימחה את עמלק?
ראשית כי בלי עזרה משמים אנו לא יכולים להכרית שום עם מהעולם. שנית גם לאחר שאנו נמחה את עמלק , עדין ישאר רובד ושארית שבשבילו נצטרך את פעולת השם יתברך. נצטרך שה' ינקה אותנו ויסיר מאיתנו את חלק עמלק שבתוכנו את הספקנות והקרירות.
זהו שאומר יחזקאל הנביא "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכׇּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃ וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃"(יחזקאל לו,כה-כו)