לבנות, ואז לגלות שהמבנה יוצא משליטה.
בס"ד לפרשת פקודי התשפ"ה
העם ומשה, עובדים בכל הכח על המשימה של בניית המשכן, המשימה מושלמת, חנוכת הבית, ו….
"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-הֹוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן"
"וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְ-הֹוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃"
הם מגלים שהם לא יכולים להכנס לבית שבנו במו ידיהם!
יותר מכך, עד שבנינו בית לה' יתברך, בית שבו ה' ישכון ודרכו יקבל את תפילותינו, יוריד לנו שפע ברכה, אור ושלום ודווקא אז הבית המשותף נהיה אזור ממודר בשבילנו?!
טוב, אז קודם כל המגבלה של משה להיכנס למשכן היתה זמנית, הרי בסופו של דבר משה רבנו נכנס למשכן וכן אהרן ובניו הכהנים, אבל מדוע חשוב לתורה להדגיש לנו שבשלב ראשון של השראת השכינה במשכן ישנה סכנה להיכנס. חז"ל אף השוו לזה את ההגבלה שהיתה לישראל במעמד הר סיני ואפילו למשה רבנו.וכך מובא "רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי, כְּתִיב: ״וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן״! מְלַמֵּד שֶׁתְּפָסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וֶהֱבִיאוֹ בֶּעָנָן. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: נֶאֱמַר כָּאן ״בְּתוֹךְ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״בְּתוֹךְ״ — ״וְיָבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם״. מָה לְהַלָּן שְׁבִיל, דִּכְתִיב: ״וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה״, אַף כָּאן שְׁבִיל." (יומא ד ע"ב)
חכמינו מנסים להבין כיצד במעמד הר סיני משה רבינו כן נכנס לתוך הענן ואילו במשכן הוא לא יכול היה להכנס, והביאו כאן שתי תשובות: אחת, משה מצד עצמו אכן לא היה יכול להכנס לתוך הענן אבל הקב"ה הכניס אותו פנימה. שתים, במעמד הר סיני היה למשה שביל בתוך הענן ודרכו הוא עבר, מענין מאוד.
הזהר הקדוש עונה תשובה אחרת, יש שני עננים שונים, יש ענן שמשה רבנו מסוגל להכנס אליו ויש כזה שאפילו משה בו מסונן. וכיצד בכל זאת נכנס משה אל המשכן? אומר הזהר שזה ענין פתיחת ספר ויקרא וַיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה, אמר הקב"ה אפשר שמשה בנה את המשכן והוא נשאר בחוץ, לכן מיד קרא לו ה' והוא נכנס.
אם אנו מחברים את כל התשובות של חז"ל להדרכת כניסה אל הקודש, אנו למדים שמחד צריך את הקריאה של ה' והעזרה שלו כדי להכנס אל הקודש פנימה, ומלמד שיש לענן משימה לשמור על המשכן מכניסת בלתי מורשים, ומלמד שהדרך להתקשרות ביננו לבין ריבונו של עולם עוברת בשלב הראשון הבדלה והגבלה.
גם שלמה המלך בבניית בית המקדש נתקל בחסימה כאשר בא להכניס את ארון הברית לקודש הקדשים, זהו גם הענין שככלל אסורה כניסת כהנים ושאר אנשים לקודש הקדשים מלבד בשעה שהכהן הגדול נקרא לבוא אל הקודש פנימה, קרי ביום הכיפורים. כי קשר בריא ביננו לבין קוננו מחייב יראה יחד עם האהבה, ריחוק יחד עם הקירבה. הזהירות, הריחוק והיראה צריכים להיות בתחילת כל קשר כזה. כך את הפרי הראשון הגדל על העצים אנו מביאים ביכורים לה', וזה מקור קדושת הבכורות,. והוא שאמרו חז"ל ראשית חכמה יראת ה'. כי גם לימוד התורה הוא התקשרות ביננו לבין קוננו והוא מצריך ראשית את היראה שתכין את הכלים לקבל את התורה.
ה'בת עין' מבאר את התהליך שעבר משה רבנו בשל עיכוב הענן ואומר "וידע משה שלא יוכל לכנס מחמת קטנות שלו, שסירב בשליחתו של הקב"ה, ולכן נכתב בתורה ויקרא בא' זעירא (ויקרא א א), ובעבור זה נכנע משה מאוד, והיה לו לב נשבר, ועי"ז היה הדיבור יוצא מפיו בבחינת משה כנ"ל, בבחינת כלות הנפש, ונכנסו דבורים אלו שלו היוצאים מן הלב ללב כנסת ישראל, ונתעורר לבם לתשובה, ונעשו בחינת כלה בכלות הנפש לה'...(בת עין דרוש לשבת החודש)
איפה זה פוגש אותנו בחיינו הפשוטים? היום שבו משה לא יכל להיכנס למשכן היה יום חנוכת המשכן שנקרא בתורה גם יום כלות, יום שהכלה נכנסת לחופה עם החתן, גם בניית בית ומשפחה צריכים את ההבדלה ביחד עם הקירבה, כדי שהאהבה לא תקלקל את השורה,זוהי מהות האירוסין שלפני הנישואין, זהו ההסבר מדוע ישנם ימים שבהם בני הזוג צריכים לשמור על מרחק זה מזה, וזהו גם שבני הזוג מצוים לכבד האחד את השני.
יהי רצון שנזכה בקרוב בגיל וברעדה לראות בחזרת השכינה לציון בבניין אריאל ובשלום ישראל.