בס"ד ערב פסח התשפ"ה
מובא בתלמוד "פֶּסַח נֶאֱכָל עַל הַשָּׂבָע."(פסחים ע) אחד הדינים באכילת הפסח הוא שצריך לאכול אותו על השובע, היום כשאנו מנועים עדין מלקיים את מצות הפסח, אנו מקיימים זכר לפסח באכילת האפיקומן בסיום הסעודה, וכך כותב השו"ע "לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד זכר לפסח הנאכל על השובע ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו ויהא זהיר לאכלו קודם חצות:" (או"ח סימן תעז א)
ומביא המשנה ברורה " ולכתחילה טוב שיקח שני זיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו:" ועוד מציין המ"ב שהאזהרה לאכול אותו לפני חצות באה מדין אכילת הפסח שהתורה ציוותה לאוכלו עד חצות.
למה המצוה לאכול את הפסח על השובע, לכאורה יותר מתאים היה לאכול אותו בתחילת הסעודה הן מצד זריזים מקדימים למצות והן מצד שבאכילה הראשונה יש לנו יכולת להתלהב ולשמוח בה יותר מאשר כשאנו שבעים?
הנה כמה מהראשונים הביאו בשם הירושלמי שהמצוה לאכול אותו על השובע באה בעקבות דין אחר ב אכילת הפסח, והוא האיסור לשבור בו עצם כפי שנאמר בתורה בפירוש "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (שמות יב מו) אלא שתשובה זו לא מסבירה למה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן (דהיינו אין אוכלים עוד מנה אחרונה אחר האפיקומן ולכן האפיקומן הוא המנה שאחרי המנה האחרונה), ז"א אנו לא רק צריכים לאכול את הפסח על השובע אלא אף לאכול אותו אחרון,למה?
'המאור הקטן' מבאר שהטעם לאכול את הפסח על השובע ולא לאכול אחריו כלום כדי שנזכור לקרוא את ההלל לאחר אכילת הפסח. לפי הסבר זה נראה שאמירת ההלל בליל הפסח הינה השיא של הלילה, היא בוקעת את כל הגגות והרקיעים. עכשיו אנו מבינים גם למה לא אוכלים אחר הפסח כלום ולמה חשוב שיאכל על השובע, כי אמירת ההלל וההודאה להשם יתברך בטח הרבה יותר משובחת כשאנו שבעים.
כיוון נוסף מאיר לנו הרב קוק על אכילת הפסח על השובע על פי הנוסח שאנו אומרים בהגדה "כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח." שפירושו בעברית כל מי שרעב יבוא ויאכל וכל מי שצריך יבוא ויאכל מהפסח. מבאר הרב קוק שאכילת הפסח צריכה לבוא מתוך הכרה של 'צריך' ולא של 'רעב', מתוך הכרה שזו גזירת המלך בתורתו הקדושה. כשאנו אוכלים מתוך רעב לא ניכר שאנו מקיימים את מצות ה', אולם כשאנו אוכלים את הפסח על השובע אנו מפנימים שזו מצות ה' ולא מימוש תאוה בעלמא.
טעם נוסף שהזכירו חכמינו כדי שישאר טעם הפסח בפינו ומתוך כך נמשיך לספר בעניין יציאת מצרים כל הלילה. והוא דומה לטעם שאנו אוכלים בדרך כלל במנה האחרונה דבר טעים במיוחד שישאר לנו הטעם בפה לאורך זמן. כתב האבודרהם "ומתוך הטעם נזכיר טעמי מצות הפסח ונספר בהם כל הלילה." נראה שהוא רוצה לדייק בטעם זה, הטעם הפיזי הנשאר לנו בפה גם יזכיר לנו טעמים פנימיים ויעורר אותנו לעסוק בטעמי המצוה.
ה 'תפארת שלמה' אומר שעל ידי אכילת הפסח על השובע בקדושה בכוחנו למשוך פרנסה לעולם,שהלא אמרו חז"ל שבפסח העולם נידון על התבואה. ולמה זה כך? אם נחבר את דברי הרב קוק לכאן,נוכל לומר שאכילה זו שניכר בה שאנו רוצים לעשות רצון השם יתברך והאכילה הרצויה בעיננו הינה אכילה כזו ולא אכילת תיאבון ממילא מעוררת חסדי שמים להביא לנו שפע ברכה.
ה 'שפת אמת' הולך עוד יותר רחוק וכך כותב "יציאת מצרים היתה הכנה גם לגאולה העתידה. כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ולכן הפסח נאכל על השובע לומר כי הגם שיציאת מצרים היתה גאולה ראשונה אבל גאולה האחרונה תלויה בה כמ"ש גאלתי אתכם אחרית כראשית." (שפת אמת פסח תרנ"ג)
יש להבין כיצד זה שהפסח הנאכל על השבע ואין אוכלים אחריו עוד דברים מבטא את היותה של גאולת מצרים הכנה לגאולה העתידה? אולי כוונת השפת אמת לומר שהלילה רומז לכל הגלויות, ואכילת הפסח בסוף הארוחה משאירה את טעמו לכל הלילה עד הבוקר, או כוונתו שהשבע עצמו מבטא את ימות המשיח שבהם יהיה שבע גדול בארץ, ואכילת הפסח על השבע מבטאת את אכילתו, את הזכרת יציאת מצרים אף בגאולה השלמה, מצד שהוא ראשית הופעת עם ישראל,ביציאת מצרים זכינו לחיי עולם וחירות עולם. הקב"ה-לא אדם הוא להנחם, ובחירתו בעם ישראל הינה נצחית.
יהי רצון שנזכה בקרוב לחזור ולקיים את מצות הפסח כהלכתו, נזכה לטעום בפסח את כל הטעמים שבמצוה ונזכה כימי צאתנו מארץ מצרים לראות נפלאות.