בס"ד לפרשת שמיני התשפ"ה
בפרשה מסופר על מאורעות היום השמיני לחנוכת המשכן שהוא בעצם היום הראשון לעבודת הכהנים במשכן, לירידת האש,לקורבנות הנשיאים ולחודש ניסן. יום מאוד מתוח וקשה מבחינת הכהנים ואהרן העומד בראשם. האם הם יזכו שתרד השכינה של בורא כל העולמים לשכון במבנה מעשה ידי אדם?
הנה לאחר שאהרן הכהן מקריב את כל הקרבנות שנצטוה אומרת התורה:
"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־יָדָו אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים׃ וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת־הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְ-הֹוָה אֶל־כׇּל־הָעָם׃" (ויקרא ט כב-כג)
הכתוב מספר שאהרן ברך את העם.לא מציין איזו ברכה הוא ברך. אחר כך מסופר שהוא ירד מעשיית הקרבנות, אולם חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני תקכד) שהוא קודם ירד ורק אחר כך ברך את העם, למה שינה הכתוב את הסדר וציין את הברכה לפני הירידה? ובכלל למה הכתוב אומר שהוא ירד מעשיית הקרבנות,אמנם המזבח היה גבוה 3 אמות, כך שאכן ישנה ירידה אבל למה חשוב לציין זאת? ואז בפסוק הבא מסופר שמשה ואהרון נכנסו לאהל מועד ויצאו, מה הם עשו שם? ואז מסופר שוב על ברכה של העם, האם לא מזמן כבר ברכו את העם,למה הם מברכים שוב את העם?! ובכל אופן הפסוק מסיים בהתממשות כל הכיסופים -כבוד השם נראה אל כל העם בשעה טובה! השם התחיל לשכון בבית שבנינו לו!
ובכן חז"ל מציינים שאהרן לאחר שסיים לעשות את כל המלאכות שהצטווה, היה בצער שמא הוא לא ראוי לכך, ואז הוא מברך את העם. אמנם חז"ל אומרים שהוא ברך את הברכה המפורסמת ברכת הכהנים,זו שכל הכהנים מברכים את העם יום יום בשחרית ואם יש תפילת מוסף אז גם במוסף, אבל אנו נפגוש ברכה זו רק בספר במדבר וכעת היא לא ידועה לנו עדין. הרמב"ן דן בנושא ומתלבט האם היתה זו ברכה מעצמו מבלי שצווה עליה כפי פשט הפסוקים ובדומה לברכה שברך שלמה המלך את העם ביום חנוכת המקדש, או שמדובר באותה ברכת כהנים רק שכאן היא היתה חד פעמית ובפרשת נשא מופיעה המצוה לדורות. אם נחבר את שתי התשובות של הרמב"ן לאחת יצא שאהרן אמנם לא צווה כאן לברך את ישראל והוא עשה כן מתוך הרגשה פנימית שלו ואפשר אף שהוא מהרגשה זו ברך בדיוק את הברכה אשר כל הכהנים יצטוו לדורות לברך את ישראל, רוח השם פיעמה באהרן והוא זכה לכוון לדעת עליון.
למה שתהיה לו מחשבה כזו לברך את ישראל?
כי תפקיד הכהנים במקדש איננו רק לבצע במדויק את מצות השם יתברך, הם גם שליחי העם שליחי הציבור! ואהרן הכהן לאחר שסיים את כל המשימות שהשם יתברך ציווה אותו והבין שעדין חסר כאן משהו חשוב,השכיל להבין שהוא צריך לברך את העם,להוריד שפע של ברכה,שמירה,מאור ונשיאת פנים לכל העם. מבאר כאן ה 'דברי אמת' שהברכה של הכהנים כוללת את שלושת הנושאים המרכזיים שעליהם מתפללים כל ישראל:בני,חיי ומזוני דהיינו צאצאים,חיים בריאים ופרנסה טובה. ולכן הכתוב מספר לנו שהוא ירד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים שהחטאת כנגד בניי, העולה כנגד חיי והשלמים כנגד מזוני (עיין שם).
אם כן אנו כבר יכולים להבין למה הכתוב מציין את הברכה שלו לפני שהוא ירד למרות שירד קודם לכן, כי הוא הבין את התוכן של הברכה שעליו לברך את ישראל מתוך אותה עבודת קורבנות שהוא עשה. ויותר מזה נראה שכבר בעבודת הקרבנות הוא כיוון בתור שליח ציבור להוריד את כל השפע הזה לישראל.
אבל כאן אהרן נתקל בבעיה יותר קשה, הוא השלים את כל מלאכת שמים שהצטוה ועכשיו גם ברך את העם והשלים את שליחותו כלפי העם, אולם משהו מהותי חסר, אין עדין שכינה! האש עוד לא ירדה! הכבוד עוד לא נגלה!
כאן אהרן משתף את משה מתוך שברון ליבו ומבקש עצה, וכך מובא בילקוט שמעוני "כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד ומצטער אמר יודע אני שכעס עלי המקום ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל כך עשה לי משה אחי שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל, כשיצא משה א"ל משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל מיד נכנס משה ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל" (ילקוט שמעוני תקכג)
אז מה קרה כאן? למה השם חיכה ועוד לא הוריד את השכינה? השם חיכה לשברון הלב של אהרן ומשה,לתפילה שלהם ואז ירדה השכינה. זה נכון אבל לא כל הסיפור, הנה ראשי החסידות מבארים שהצדיק והשליח ציבור שעושים עבודה עבור הציבור, הם זוכים לרומם את הציבור ולהוריד לו שפע אבל הם גם יורדים במידת מה ממדרגתם, וכך כותב ה 'מאור ושמש' תורה שקיבל מרבי אלימלך שקיבל מהבעל שם טוב בעצמו "דהנה הצדיק אשר לו יד ושם להעלות ולקשר נשמות בני ישראל בשורשם ולהעלותם למעלה לשרשם הן בעת שדורש ברבים לעורר לבבות בני ישראל לתשובה הן בעמדו להתפלל עבודת התפילה בפני העמוד והוא שליח ציבור לעדתו. וממילא השליח ציבור צריך לקשר כל הנשמות שמתפללים עמו ולהעלותם למעלה ולעורר לבבם בעת התפילה בהתעוררת גדולה בתשובה, הצדיק כזה בעת שמעורר לבבות בני ישראל בתשובה אזי המחשבות זרות של הציבור נופלים על זה הצדיק מחמת התעוררת שהכניס בלבם ומחמת התקשרותם עמם אזי כל מחשבתם נופל על הצדיק ומבלבלים את הצדיק מעבודתו אותן המחשבות של העולם כידוע לכל משכיל…"
המאור ושמש כאן מבאר שיש תועלת לירידה רוחנית זו של הש"ץ שעל ידה יודע שליח הציבור את מצב העם שהוא מנהיג ומה צריך תיקון. בכל אופן למדנו שמה שאמר הכתוב שאהרן ירד מעשות הקרבנות, הכוונה לירידה רוחנית. היא החלישה את רוחו ואולי בגללה הוא חש בושה, אבל היא גם עזרה לו להכנס פנימה ולהתפלל על כל ישראל.
רק נשאר לנו להבין בשביל מה נועדה הברכה השניה שהם ברכו את ישראל? ובכן הבנו שבפעם הראשונה מתוך שאהרן ברך את ישראל הוא גם ירד ממדרגתו, עכשיו לאחר העבודה שהוא עשה הוא חזר למדרגתו וכך יכל לברך את ישראל ממקום גבוה יותר וממילא גם מועיל יותר. היכן אנו פוגשים את שתי הברכות? בראשי חודשים (כשם שאז היה ראש חודש) ובמועדים שבהם יש תפילת מוסף ובה ברכת כהנים שניה.
שנזכה בקרוב לראות בע"ה כהנים בעבודתם , לויים בשירם ובזמרם ואת כל ישראל מתברכים בברכת הכהנים.