בס"ד לפרשת אחרי מות התשפ"ה
חטאם של נדב ואביהו ביום חנוכת המשכן ושרפתם הביאה אותנו להכיר דין שלא נאמר קודם לכן, איסור של הכהנים להכנס לקודש הקדשים בכל עת מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. וכך מובא בפרשה "וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל־פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל־הַכַּפֹּרֶת׃"(תחילת פרשת אחרי מות)
יש מקום להסתפק האם המעשה של נדב ואביהו חשף את הבעיה /הסכנה שיש בכניסה לקה"ק, או להפך חשף את ההיתר והאפשרות שישנה דרך לכהן הגדול להכנס פנימה ביום הכיפורים.
אם נלך על הדרך הראשונה מבאר לנו 'אגרא דכלה' שהשם יתברך גילה למשה רבינו שלא יחשוב שיש לאהרן הכהן איזה חיסרון שבגינו הוא לא יכול להכנס פנימה, אלא מותם של נדב ואביהו חשף את הסכנה שיש במקום ואת מעלתם הם, וכך הוא כותב
" שלא יחשוב משה שח"ו איזה שמץ נמצא באהרן שאינו ראוי לגשת אל הקודש כי אם ביום המקודש שנתכפר העון. לזה הקדים הש"י דבורו למשה אחרי מות שני בני אהרן, ומה היה הדבור הוא שהודיעו הש"י סיבת מיתתם הוא בקרבתם לפני י"י וכו', היינו שנתקרבו מאוד אל פני י"י ונתבטלו ממציאתם מרוב השגתם וחשקם להדבק במקורם, וגעלה נפשם את בשרם ונדבקו בקונם (עיין באור החיים), ומזה הבין משה אדונינו דסיבת המניעה לאהרן מגשת בכל עת אל הקודש הוא לבל יתבטל ממציאותו מרוב תשוקתו, רק ביום המקודש שישנו בו תוספת [נשמה יתירה מבחינת] חיה, ויש בו כח לסבול בהירות יותר ולעמוד בהיכל ולא יתבטל, והבן כי קצרתי:"(אגרא דכלה)
נראה מדבריו שיש בקודש הקודשים כזו הרגשת נוכחות השכינה וקרבת השם שאם יכנס לשם אדם שהוא אוהב השם גדול כמו אהרון הכהן או אחד מבניו הכהנים אזי השילוב של אהבת השם וגודל השכינה יביאו אותו לפריחת נשמתו כשם שנדב ואביהו פרחה נשמתם. על כן אמר הכתוב שמתו בקרבתם לפני ה' , הם היו קרובים מידי לה' מכדי שיצליחו להמשיך לחיות בעולם הזה.
אבל כיצד משה רבינו לא קיבל אזהרה כזו והוא רשאי להכנס אל הקודש פנימה כפי רצונו? גם כיצד הותר לאנשי בדק הבית להכנס פנימה בעת הצורך?
על אנשי התחזוקה יותר קל להבין כיצד יוכלו להכנס אפילו יהיו אוהבי השם גדולים, כי הם טרודים במלאכתם, ומלאכתם ענינה תיקון הכלים והקירות בכך הם שומרים על חיבורם לעולם הזה ועל ידי כך לא מתים.
משה רבינו בוודאי היה אוהב השם גדול ולמרות זאת יכל להכנס פנימה מבלי למות, כיצד ?
נראה שיש הבדל בין משה לאהרן ובניו. משה ניחן במידת הענווה בייחוד והם ניחנו במידת האהבה ביחוד. כל אחד כפי יעודו, משה שנועד להיות מקבל התורה היה צריך את כלי הקיבול הכי גדול שיש וזו מידת הענווה. אהרון הכהן שנועד לשרת הקודש ולקשר בין ישראל לאבינו שבשמיים היה צריך להיות אוהב ישראל גדול ואוהב השם גדול ולכן הוא צריך זהירות רבה בכניסתו לקודש פנימה.
אם נלך על הדרך השניה, מותם של נדב ואביהו דוקא חשף שיש יכולת לאהרן הכהן ובניו להכנס אל הקודש פנימה כמובן בתנאים מסוימים. הם"נשכבו על הגדר" פרצו את הדרך אמנם שלמו בחייהם אבל אחריהם כבר אפשר להכנס אל הקודש.
וכך כותב אור החיים הקדוש באחת מהדרכים שהוא מציע
"אכן לצד מה שהודיענו הכתוב שבעון העגל מתו שני בני אהרן דכתיב (עקב ט כ) ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואתפלל וגו' ופירשו רז"ל (ויק"ר פ"ז) להשמידו זה מיתת הבנים והועילה תפלתו של משה מחצה, הא למדת כי שני בני אהרן בעון העגל מתו ומזבח כפרה היו המה לאביהם, ולא תקשה והלא אמרו (תו"כ כאן) שמתו לצד עון הקריבה למאן דאמר ולמאן דאמר על ההקרבה. יש לומר שאם לא היה עון אביהם היה ה' שומר רגלי חסידיו… וזה גרם שלא נשמרו רגלי חסידיו ושגגו בקריבה והקרבה, ונתקדש בהם הבית:..ועל פי הדברים האלה נוכל לומר כי לא הוכשר אהרן להיות ראוי לבא אל בית חצר המלך פנימה אלא באמצעות מזבח כפרה של הבנים בניו ונמחה רושם חטא העגל, אבל זולת זה לא הוכשר אהרן למעלה עצומה לעמוד במקום מופלא ובזה יתישב הכתוב על נכון. וידבר ה', ומודיע הכתוב כי הדיבור הנאמר בענין בזאת יבא אהרן אל הקודש לא נכשר אהרן למעלה זו אלא אחרי מות שני בני אהרן ונמחה חטאו. ודקדק לומר בני אהרן כאן רומז כפרת עון אביהם שבזה הושלם להיות ראוי להאמור בענין כמו שפירשתי. ובזה נתן הכתוב טעם למה לא צוה ה' את הדבר הזה עד הנה, כי מקודם לא היה מוכשר אהרן לזה,.."( אור החיים)
אלו ואלו דברי א-לוהים חיים, המעשה של נדב ואביהו חשף מחד את הסכנה להכנס לקודש פנימה, ומאידך הם פרצו דרך ובזכותם יכולים הכהנים הגדולים להכנס פנימה מבלי למות על פי התנאים שקבעה התורה. יש כאן תורה גדולה את העבודה המיוחדת הזו צריכים לעשות אוהבי השם ואוהבי ישראל גדולים. דווקא בגלל זה הכניסה הזו מסוכנת להם, והם צריכים להקפיד על דינים שונים ותזמון מיוחד- יום הכיפורים כדי להצליח במשימה. שנזכה לראות בקרוב בבנין אריאל ובתשועת ישראל בעזרת האל.