בס"ד לפרשת אמור התשפ"ה
התורה אוסרת על הכהנים להיטמא למתים.
1. כיום הביטוי 'טמא' עבר השחרה, אך באמת הטומאה הינה מתנה יחודית לעם ישראל. גוי אפילו נגע במת לא נטמא. רק יהודי מפאת מעלתו המיוחדת אם הוא נחשף למוות הוא מקבל טומאה, הרחקה רוחנית המונעת מלהיכנס למחנה שכינה דהיינו לשטח בית המקדש והעזרות, או לאכול קדשים. משפחת הכהונה מצוה לא להיטמא למתים ובכך לשמור על טהרתם. הכהנים צריכים להתרחק מהטומאה כל הזמן כדי שיוכלו לשרת הקודש בעת הצורך. אפילו כיום שאין לנו עדיין מקדש עומד על מכונו - הכהנים מצווים להתרחק מהטומאה.
2. הכהנים הם החוליה המקשרת בין ישראל לאבינו שבשמיים ולכן הם צריכים להיות רחוקים מהמוות והחידלון, להיות מחוברים למקור החיים. אתה לא יכול להחיות אחרים לרומם אותם ואתה כולך בדיכאון. לכן הכהנים מצווים לשמור על רמת חיוניות גבוהה.
3. הכהנים יש בהם גם ממידת הקפדנות. היות והיא נחוצה לתפקידם כי הקפדן הוא אכפתניק לזולת ולכן ביכולתו לעזור לאחרים. אולם בהקפדה יש גם מסוכנות. הם צריכים להזהר מלהקפיד על השם יתברך דוקא בשל תפקידם המיוחד ומבטם העמוק. כשאתה מכיר שהשם יתברך משגיח על כל הנעשה כאן בעולם אתה עלול להקפיד עליו למה הוא איפשר לרוע לעשות רע בעולם. וביחוד למה יש מוות וחדלון בעולם, לכן הם צריכים להתרחק מהמוות באופן מיוחד. והם צריכים להשמר מלהקפיד על השם יתברך.
4. המוות הוא גם האשליה הכי גדולה שיש כאן בעולם. הכהנים צריכים להיות מחוברים למציאות האמיתית. להזכיר לנו שהמוות היינו זמני בלבד הוא לא המצב הקבוע. במבט כזה האיסור להיטמא למת הוא בעצם הדרכה לכהנים להתרחק מאשליית המוות, וללמד כיצד להביט בעיניים של נצח על העולם.
5. פרשת אמור הינה הפרשה השמינית בחומש ויקרא, פרשת ההוד. ההוד זו הספירה של אהרן הכהן. בדומה לזה פרשת תצוה שהינה הפרשה השמינית בחומש שמות ובאופן ברור היא עוסקת בדיני הכהנים בבגדיהם בחניכתם, ובמשכן כמשכן הכהנים. וכך גם פרשת פנחס הפרשה השמינית בחומש במדבר מדברת על פנחס הכהן ובהמשכה על קורבנות מועדי השנה. הטומאה שייכת עדיין למימד השביעי, ביטוי לעולם הטבע, ואילו המימד השמיני שאליו שייכים הכהנים, הוא כבר מעל למוות ולטומאה.
6. לכתחילא אריבער. זו אמירה של אדמו"ר הרש"ב מחב"ד
מה משמעותה? מבאר הרבי מלובביץ' שלעבור מלמטה זה כולל להתמודד עם העניינים השליליים שמפריעים בדרך. לעומת זאת לעבור מלמעלה זה להוסיף אור עד שהרע נחלש ומתבטל מאליו. (שיחות פרשת אמור תשמ"ב) "אמור" יכול להתפרש כמשמעות מרומת מלשון אמיר, להאמיר. המשימה לרומם את הכהנים למקום כזה שממילא הם כבר לא יטמאו למתים כי הם יהיו כל כך דבוקים בחיים. איסור הטומאה לכהנים בעצם אומר להם לכתחילא אריבער- תעבדו לכתחילא מלמעלה, תוסיפו חיים ואור והרע ממילא יחלש בעולם.
מה אני יכולים ללמוד מהכהנים לחיינו אנו? אנו עדיין חיים במימד השביעי, אנו נטמאים למתים אבל אנו צריכים לזכור שהמוות הוא זמני וכמוהו גם הטומאה, את זה מזכירים לנו הכהנים. מוטב לנו להתחבר לחיים לראות את הטוב ולהוסיף אור בעולם, ממילא החושך הרע והמוות ילכו וייעלמו מן העולם.