תיקוני חטא המרגלים
בס"ד לפרשת שלח התשפ"ה
לרוב, מירב הקשב של הציבור מתמקד בעבירה שעשו המרגלים, אולם לא שמים לב שיש עוד המשך ארוך לפרשה, ודווקא בהמשך נמצאת התרופה למחלת המרגלים.
מתחילים במעפילים. זה החלק הגלוי לעין שיש בו ניסיון תיקון לחטא המרגלים, אך ניסיון זה כשל. המעפילים הסיקו מסקנות מהחטא ותוצאותיו, הם הבינו שהקלקול היה מאיסה בארץ חמדה יחד עם פחד מיושביה, אז הם אזרו חייל והחליטו לעלות ולהלחם בכנענים. הם אולי חשבו שחוסר שיתוף הפעולה שהם מקבלים ממשה בא לבחון את רמת דבקותם במשימה. אבל הארון לא יצא איתם למלחמה והם ניגפו בה. למדנו מהם שאמנם ירושת הארץ צריכה מסירות נפש ונחישות אבל ללא הסכמה של השם יתברך היא לא תצלח, מקור בטחוננו והצלחתנו רק בחיבור לה'.
התיקון הטוב ביותר עובד דווקא על התודעה, במקום התודעה הגלותית של המרגלים, שהביאה אותם לכזה חטא אנו מתמקדים בפרשה לדבר על הנסכים, ועל המנחות שנצרף לקורבנות הנדבה שנקריב לה' כשנבוא אל הארץ. ובדומה לכך אנו מדברים על התרומה שנרים בארץ ישראל מראשית עריסותינו-על הפרשת חלה. הרעיון המסדר בשני נושאים אלו הוא: המצוה שחושפת את מעלתה ושבחה של דווקא של הארץ הגשמית. התיקון הוא, במקום לברוח מהארץ לחיים גלותיים, ההפך אנחנו נעבד את האדמה וכך נחשוף את הקדושה הטמונה בה. המרגלים פחדו מחיי חומר שינמיכו את קומתם הרוחנית, מלמדת אותנו התורה, ההפך, אנחנו מסוגלים למצוא אוצרות אדירים של קדושה דווקא בחיי החומר, בעבודת האדמה הקדושה של ארץ ישראל.
הנושא הבא שהפרשה מטפלת בו הוא קרבן החטאת הבא בעקבות חטאים בשוגג של הציבור או של היחיד. ה כבר נועד לטפל בחרדות של המרגלים בדבר הסכנות הרוחניות שיש שהתעסקות בארץ, מצד טבעה הגשמי היא מקום מועד יותר לנפילות וחטאים, הם חשבו, אם נחיה בחיים תלושים מהאדמה אנחנו חוסכים לעצמנו סכנות ונפילות בחטא. באה התורה ומלמדת אותנו שיש אפשרות של תשובה ותיקון גם לעבירות שנעשה חלילה בארץ, אם הם נעשו בשוגג.
לא רק זה אלא התורה מדגישה את חטאו של המקושש, אדם שקושש עצים ביום השבת, עבירה כל כך חמורה שה' אמר להם שעונשה סקילה. ללמד את תלמידי המרגלים, אם חשבתם שישנה סכנה לנפילות בחיי עם על אדמתו, שימו לב, שישנן סכנות לנפילה רוחנית לא פחות בחיי המדבר בגלות.
מסיימת הפרשה בפרשת ציצית, והתיקון שהיא נותנת לחטא המרגלים, "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כׇּל־מִצְוֺת יְ-הֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃" המרגלים נשלחו לתור את הארץ, במקום זאת התורה רומזת שהם הלכו לתור אחרי לבבם. לכן ניתנה לנו מצות הציצית לזכך אותנו, לעטוף אותנו במצוות, ולשמור מלתור במקומות הלא נכונים. התכלת של הציצית מורה לנו להביט על התכלית של הדברים, לזכור שהשם הוא המולך בארץ והוא רוצה שנגיע לארץ ישראל כי זה מקום קיום כל המצוות. "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃" הלא בשביל זה הוצאתי אתכם מארץ מצרים "אֲנִי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם׃"