בפרשתנו, אהרן הכהן נפרד מאיתנו במיתת נשיקה, ומסעו במדבר מגיע לסיומו בהר ההר. כך מתארת זאת התורה:
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם׃ וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר הָהָר עַל־פִּי יְ-הֹוָה וַיָּמֹת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ׃ וְאַהֲרֹן בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר׃ (במדבר לג,לז-לט)
סביב המוות של אהרן אנו מגלים המון פרטים - סגנון שאנו לא מכירים מתיאור פטירתם של אחרים. אנו שומעים את שם המקום ("הר ההר"), המיקום ("בקצה ארץ אדום"), העובדה שאהרן עלה "על פי ה'", את התאריך המדויק (ראש חודש אב), את גילו של אהרן, ואת השנה בה אירע הדבר ("בשנת הארבעים ליציאת מצרים"). מה החשיבות של כל הפרטים הללו?
מיתת נשיקה ומידותיהם של הרועים
חז"ל מלמדים ששלושת הרועים שהנהיגו את ישראל במדבר - משה, אהרן ומרים - צורת מיתתם מכונה מיתת נשיקה. הרמב"ם (מורה נבוכים ג,נא) מסביר את משמעותה:
"הכוונה היא ששלושתם מתו בעת העונג של אותה השגה, מעוצמת החשק... סוג זה של מיתה, שהוא ההיחלצות מן המוות באמת, אמרו חכמינו ז"ל שהגיע דווקא למשה, אהרן ומרים. שאר הנביאים ואנשי המעלה הם למטה מזה..."
בתיאור חז"ל, מיתת נשיקה מתוארת כפעולה עדינה שאינה כרוכה בכאב, "כשערה שמוציאים מתוך החלב". האדם עובר בצורה חלקה לעולם שכולו טוב.
מנגד, שלושת הרועים אף זיכו את עם ישראל בשלושה ניסים משמעותיים שליוו אותם בימי המדבר: בזכות מרים הייתה הבאר המהלכת, בזכות אהרן היו ענני הכבוד, ובזכות משה ירד המן. נראה שכל אחד מהרועים היה מתוקן במידה רוחנית מסוימת, ועל ידי כך השפיע על ישראל שפע הקשור לאותה מידה:
• מרים הייתה מתוקנת במידת החסד (כנגד מידת התאווה), וזיכתה את ישראל במים, שהם סמל לחסד.
• משה היה מתוקן במידת הענווה (כנגד מידת הכבוד), ובזכותה היה כלי קיבול לשפע הרב של המן, "לחם אבירים".
• אהרן היה מתוקן במידת האהבה (כנגד מידת הקנאה), ובזכות אהבתו זכו ישראל לענני הכבוד. מידה זו של אהבה היא הסיבה לכך שבמותו נאמר: "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ,כט), כיוון ש"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז,יט) - אהרן אהב את כולם, וכולם אהבו אותו.
קבורתו של אהרן וקליפת עשיו
מדוע נקבר אהרן על גבול ארץ אדום? מידתו של אהרן, מידת האהבה, עומדת בניגוד מוחלט לשנאה ולקנאה. אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, ואילו עשיו הוא שונא ישראל, שמידותיו הן שנאה ורציחה. אהרן הוצב במותו על גבול ארץ אדום כדי לשמור על ישראל מפני עשיו.
על כך כותב ה"מי השילוח":
"...ואהרן שהיה איש חסד ומידתו היא לאהוב שלום, ומזה נדחה רציחה מישראל, כי מידתו מידת החסד והשלום מתנגד לרציחה ולא הבין מציאות רציחה בעולם. לכן הייתה קבורתו על גבול ארץ אדום שמידת אדום היא רציחה, כמו שכתיב (בראשית כז,מ) ׳ועל חרבך תחיה׳, וכן בזוהר (בלק קצב:) שהשיב שרו של עשו ׳דהא שלטנו דילי על קטולא איהו׳ כי זה קיומו וחיותו עד עת קץ. ולכן הייתה קבורת אהרן על גבול ארץ אדום, כי מאד עמקו מחשבות השי"ת."
המסר העולה מכך הוא שככל שעם ישראל ירבה באהבת אחים ובאחדות פנימית, כך נזכה להמשך ענני הכבוד והשמירה מפני אויבינו החיצוניים.
תאריך הפטירה - ראש חודש אב
גם התאריך המדויק בו נפטר אהרן, ראש חודש אב, קשור לנושא. חז"ל מציינים שחודש זה ניתן לעשיו באופן זמני, ומכאן נובע הקושי שבו. זהו חודש ה"בין המצרים" שבו אירעו אסונות לעם ישראל. אהרן, שנפטר בראשיתו של חודש קשה זה, בא לשמש כמשמרת שמבטיחה שענני הכבוד עוד ישובו לגונן על ישראל, שיופיעו מושיעים בהר ציון, ושחודש אב יחזור לשליטת הקדושה ותשעה באב יהפוך ליום שמחה.
על כך כותב ה"תפארת שלמה" (מסעי):
"והנה גדולים צדיקים במיתתן, כמו שאהרן הכהן העלה מנ"ח בחייו אל השכינה לקבל החסדים והשפעות טובות, כן ביום מיתתו העלה יותר ויותר בנפשו כנ"ל והמשיך שפע החסדים והשפעות טובות מלמעלה להשכינה בעת ההיא בחודש החמישי באחד לחודש. וזאת המעלה והזכות עומדת לעד שגם ביום הזה בחודש המר הזה בין המצרים שהשכינה מתרחקת חלילה מבעלה, הנה זכות אהרן הכהן שנתעלה ביום הזה יעמוד לנו להמשיך חסדים ושפע להשכינה, ומתוך צרה יצא הרווחה וימציא חנינה. ולכך נכתב יום ההוא לזיכרון לדורות עולם כנ"ל."
מות אהרן כסיום גזירת מתי מדבר
התורה מציינת שאהרן מת "בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים". בפרשת חוקת נאמר "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כׇּל־הָעֵדָה הֹר הָהָר" (במדבר כ,כב). חז"ל למדו מהביטוי "כל העדה" שבאותו זמן כלו "מתי מדבר" - אותה גזרה שנגזרה על כל הגברים בני עשרים ומעלה לסיים את חייהם במדבר. הגזרה החלה בחודש אב והסתיימה ארבעים שנה לאחר מכן, בדיוק במקום ובזמן שבו מת אהרן הכהן. פטירתו של אהרן הייתה למעשה האות לסיום גזירת הנדודים במדבר.
למדנו שאהרן הכהן מת מיתת נשיקה, שמשמעותה שהוא לא מת באמת אלא זכה לחיי עולם. במקום זה הוא ניצב במשמרת על גבול ארץ אדום כדי להגן על עם ישראל לדורות ולגונן עלינו מצרת עשיו הרשע. ימי המדבר רומזים לימי הגלות הארוכים, ו"מתי מדבר" רומזים לכל היהודים שנרצחו בידי צאצאי עשיו.
מסר לדורנו
אהרן הכהן עומד ומתפלל עלינו שתסתיים כבר גזירת מתי מדבר, שניוושע מאויבינו ונזכה לאהבה ואחווה, שלום ורעות. כוחו של אהרן הוא באהבת ישראל ובשלום הפנימי שביננו. ככל שנרבה באחדות ובאהבה הדדית, כך נזכה להגנה מפני אויבינו החיצוניים. חודש אב, שניתן זמנית לקליפת עשיו, עתיד לצאת משליטתו ולהפוך לחודש של שמחה, וזכות אהרן הכהן תעמוד לנו בזה.


