בס"ד לפרשת כי תבוא התשפ"ה
המאמר עוסק בשאלה מפתיעה: מדוע משה רבנו מברך את עם ישראל שכל עמי העולם יהיו יראים מהם, למרות שבראש ובראשונה זהו רעיון שנדמה כזר לנו, ורבים מאיתנו אינם חולמים להיות מושא לפחד. מסתבר, שהברכה הזו היא חלק מתיקון העולם, והיא טומנת בחובה משמעות עמוקה שיש להבין.
מהי יראה? מבט על המושג בתוך עמנו
הפסוק המדובר הוא "וְרָאוּ כׇּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְ-הֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י). המילה "יראה" בתורה היא בעלת משמעות רחבה: היא אינה מבטאת רק פחד פיזי, אלא גם יראת כבוד והכנעה. היא קשורה ל"ראייה", כלומר – להבנה והכרה.
יראה היא ערך חשוב ביהדות, והיא מהווה בסיס לקבלת עול מלכות שמים. היא מוזכרת לצד האהבה הטהורה: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" "אֶת יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא". האהבה אמנם גדולה מאוד, אך היא עלולה לפעמים "לקלקל את השורה". לכן, היראה באה להשלים אותה, ויוצרת גבולות של זהירות.
עיקרון זה תקף גם ביחסים בין בני אדם: מורא של ילדים מהוריהם, של תלמידים ממוריהם, ושל אזרחים מהמדינה. התורה וחז"ל לימדו אותנו על כך במספר אמרות:
-
"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט ג)
-
"את השם אלוהיך תירא" – לרבות תלמידי חכמים (תלמוד בבלי, מסכת ברכות לג, א).
-
"התפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (פרקי אבות ג, ב).
היראה הזו נחוצה כדי לרסן את היצרים והתאוות הטבעיות שבנו. היא מזכירה לנו שהעולם אינו הפקר ושיש מחיר למעשים רעים.
מדוע היראה של אומות העולם מישראל היא ברכה?
בחזרה לשאלה המרכזית – למה זה טוב שהאומות יראו מאיתנו? כדי להבין זאת, עלינו להסתכל על ההפך: היראה שלנו מהאומות.
היראה מאומות העולם היוותה מכשול מרכזי בתולדות ישראל. בתקופת הגלות, יראה זו התבטאה בהתבטלות ואימוץ מערכות ערכים זרות, מה שהקשה על הקשר שלנו עם הקב"ה. הדבר גם קרה בעקבות המלחמה עם עמלק לאחר יציאת מצרים, שם מבאר הרב קוק הטראומה מהמלחמה הזו הביאה לפחד מהאומות וגרמה לחולשה בקבלת התורה.
לעומת זאת, כאשר האומות יראות מאיתנו, הדבר מאפשר להן לקבל מאיתנו השפעה וללמוד את ערכי התורה. יראה זו תגרום להן להימנע מלעשות רע בעולם.
שם ה' נקרא עלינו – מפתח ליראת העמים
הפסוק אומר שהיראה תתרחש בגלל "כִּי שֵׁם יְ-הֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ". מה המשמעות של שם השם הנקרא עלינו?
באר מים חיים (בראשית מב) מסביר שהמטרה היא שעם ישראל יעשה את כל מעשיו לשם שמים, גם הדברים היומיומיים ביותר. כאשר אנו מייחדים את שם ה' בכל מעשינו, אנו זוכים להנהגה אלוקית שהיא למעלה מן הטבע. אומות העולם יראו את ההצלחה המיוחדת הזו, יבינו שאנו "זרע ברך ה'", ועל ידי כך יושפעו מערכי תורת ה' יתברך.
בתחילת ההיסטוריה, נעשה ניסיון לתקן את העולם דרך צדיקים בודדים, אך דרך זו נכשלה. ההשגחה העליונה בחרה בדרך אחרת: עם מיוחד – עם ישראל. הבחירה הזו באומה שלמה פירושה שיש במשוואה גם יראה, ולא רק אהבה. כדי לתקן את העולם, צריך כוח שיודע להילחם בכוחות הרשע, וזהו כוחה של "מלכות" - בעלת מורא. כשם שבישראל אנו זקוקים למורא המלכות כדי למנוע כאוס, כך גם העולם כולו זקוק ליראה של עם ישראל נציגי מלכות ה' כדי להגיע לתיקונו.
אכן אין לנו תאווה לשלוט על כל העולם או שיפחדו מאיתנו, אלא שהעולם יגיע לתיקונו דרך יראה זו. בסופו של דבר, החזון מתאר עולם שבו "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הֹוָה מִירוּשָׁלַ͏ִם" (ישעיה ב, ג), עולם בו כל העמים ילמדו מדרכי ה' וכתוצאה מכך לא יהיו יותר מלחמות. זוהי התכלית של יראת העמים מישראל: לא פחדנות, אלא יראת כבוד וכניעה למלכות שמים.
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כׇּל־הַגּוֹיִם׃ וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הֹוָה אֶל־בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הֹוָה מִירוּשָׁלָ͏ִם׃ וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃ (ישעיה ב ג-ה)


