מאמר לפרשת ויצא התשפ"ו
בס"ד
וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְ-הֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי׃ וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃ (בראשית כח, טז-יז)
כשיעקב אבינו מתעורר מחלומו, הוא חווה התעוררות פנימית עמוקה. זו כנראה הנבואה הראשונה בחייו - שערי השמים נפתחו לפניו. והנה, התובנה הראשונה שעולה מליבו: המקום הזה נורא! לא "נורא" במובן השלילי שרגילים לומר היום, אלא "נורא הוד", כמו "ימים נוראים". אך מניין ידע זאת?
כיצד ידע יעקב שהמקום קדוש?
בספר פרדס יוסף מבואר שהחצי השני של הפסוק בא לנמק מניין יעקב ידע שהמקום קדוש ומיוחד לנבואה, ושחלומו אכן היה חלום נבואי ולא רק מהרהורי ליבו: "כי אנכי לא ידעתי" - אני לא חשבתי ביום על כך שהמקום קדוש, אז החלום לא הלך אחר הרהורי היום, וממילא הוא חלום נבואי. אמנם יש המפקפקים על הסבר זה, שהרי לא נאמר בחלום ליעקב במפורש שהמקום מקודש.
גישה שונה מציעים הספורנו והמלבי"ם: יעקב אבינו לא התכונן לנבואה, ובגלל שלא עשה הכנה מוקדמת, הבין שזכות המקום עמדה לו. כך כותב המלבי"ם: "וזה שאמר אכן יש ה' במקום הזה, שבהכרח קדושת המקום גורם כי אנכי לא ידעתי, ולא הכינותי את עצמי לנבואה, ומזה ידע שמקום הזה יש בו קדושה יתרה מאד שגם בלי ידיעתו את מעלתה וקדושתה מלאה את כל בתי נפשו אורה".
כיוון אחר לגמרי מציע אור החיים הקדוש, המתמקד בנס קפיצת הדרך: יעקב אבינו לא הבין מדוע קפצה לו הדרך בדרכו למקום שינה זה, עד שזכה לחלום הנבואי. ועכשיו שזכה לנבואה במקום זה, הבין את טעם הנס - אין זאת אלא כדי שיישן דוקא במקום זה. ממילא מובן שזהו מקום המיוחד לנבואה.
הנבואה תלויה במקום
נראה שיעקב אבינו ידע שהנבואה בכללה תלויה גם במקום, ולא רק באדם ובהכנתו הרוחנית. בדיוק מסיבה זו יונה הנביא ביקש לברוח מארץ ישראל - כי לא רצה לקבל את הנבואה על נינוה. כאן גם כן: אחרי שיעקב אבינו, עם כל ההכנות שלו במשך השנים, לא זכה עד כה לקבל נבואה, וכאן זכה לה - אין זאת אלא כי המקום מיוחד לנבואה. לכן השכיל להבין ואמר "מה נורא המקום הזה".
מדוע דוקא "שער השמים"?
אבל עדיין יש לעיין: מניין ידע שזהו שער השמים דוקא? משמע שמקום זה מיוחד יותר מכל מקום אחר לכך. יתכן לומר שיעקב כבר עבר במקומות הקדושים בארץ ישראל שהכיר ושמע עליהם מאבותיו, וכיוון שרק כאן זכה לנבואה, הבין שמקום זה במעלה יתרה על שאר המקומות.
אבל יותר מזה - תוכן החלום של יעקב עוסק בחיבור שמים וארץ. חלום זה, מלבד שהיה נבואי, גם שיקף את עולמו הפנימי וחלומותיו של יעקב אבינו. יש כאן שילוב של הרהורים שאדם מהרהר ביום עם נבואה שמימית. בבחינת "יהיב חכמה לחכימין" בלשון הזהר הקדוש - דהיינו, השם נותן חכמה לחכמים. השם גילה ליעקב אבינו בנבואה ממעשה מרכבה, כיוון שיעקב עצמו היה עסוק בנושא זה וחלם לחבר שמים וארץ.
יעקב אבינו, כמי שחלם לחבר שמים וארץ, השכיל להבין שהשמים אינם מתחברים לכל הארץ בשווה. יש בארץ בהכרח מקום המיוחד לביצוע חיבור זה. ואם את הנבואה הזו - נבואת הסולם - הוא זכה לקבל במקום זה, "אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם", בטח המקום שבו זכה להשיג השגה זו הוא המקום המוכשר לכך.
חכמת הצמצום של יעקב
יעקב אבינו היה מוכשר במיוחד ב"חכמת הצמצום" - חכמה העוסקת בחיבור לריבונו של עולם דרך הפרטים הקטנים של החיים.
מובא בחז"ל שכל אחד מאבות האומה היה לו קשר מסוג אחר עם ריבונו של עולם: אברהם אבינו קראו הר, יצחק קראו שדה, ויעקב קראו בית.
אברהם עמד על ההר וקרא לכל העולם להמליך את השם. ההר, אומר הרב קוק, הוא על פי רוב מקום הפקר לכל. יצחק לעומתו קראו שדה - הוא השכיל לפגוש את הקב"ה דרך עבודת האדמה, דרך עולם הצומח ובארות המים, וזהו עדיין מקום פרוץ לרבים.
אך יעקב אבינו אומר כאן "אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים" - בשעה שאין כאן שום בית עדיין! אבל בעיני רוחו של יעקב אבינו כבר יש כאן בית. הבית הוא מקום מצומצם ומתוחם - זוהי תכונת כל בית. יעקב אבינו השכיל להבין שדוקא הצמצום של השכינה למקום מסוים, ובתוך בית מסוים, היא שתביא לבסוף את האור לכל העולם.
שלושת הבתים בדברי יעקב
הכלי יקר עומד כאן על שלוש פעמים שמוזכר "המקום" בדברי יעקב אבינו כשמקיץ משנתו, ורואה בהם רמזים לשלושת הבתים:
כנגד בית המקדש הראשון אומר: "יֵשׁ יְ-הֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" - כי בבית ראשון "שרתה שם השכינה ואעפ״כ לא ידעו את ה' כי אחר גילוליהם לבם הלך".
כנגד הבית השני אמר: "מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" - מסביר הכלי יקר "כי ידוע שבבית שני היה מורא מקדש על כל העמים".
כנגד הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו אמר: "וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית־אֵל" - יעקב קורא לו שם, זהו ביתו של השם יתברך. מסביר הכלי יקר: "אבל לעתיד יהיה בנינו נצחי, כי קריאת השם מורה על הקיום הנצחי, וזה שמו לעולם".
סיום: חזון לעתיד
אכן, על הבית השלישי אומר ישעיהו הנביא:
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כׇּל־הַגּוֹיִם׃ וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הֹוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הֹוָה מִירוּשָׁלָ͏ִם׃"
כך התגשם חזונו של יעקב אבינו: המקום הקטן והמצומצם שבו זכה לנבואה הפך ל"בית אלוהים", ממנו יצא האור לכל העולם - ממש כפי שראה בחלומו הנבואי באותו לילה היסטורי שבו גילה את שער השמים.


