בס"ד מאמר לפרשת וישב התשפ"ו
התעכבות מסתורית
יעקב חוזר הביתה, יעקב אבינו חוזר לארץ ישראל, וזאת אחרי שנים רבות בגלות. אחרי כל כך הרבה שנים שבהם לא ראה את הוריו היקרים.
אבל הנה, כשהוא מגיע לארץ - הוא לא ממהר לחברון! במקום ללכת ישר לאבא ואמא, הוא מתעכב בשכם, אחר כך בבית אל, ורק לאחר מכן, אחרי לידת בנימין ומיתת רחל, הוא מגיע לחברון.
למה? והרי התעכבות זו גרמה לכך שיעקב לא זכה לראות עוד את אמו האהובה בחיים. מדוע התעכב?
רמז מחלוקת הפרשות
הפרשות מחולקות כך, שהקמת המשפחה של יעקב והולדת כל ילדיו - כולם יהיו בפרשות ויצא וישלח. גם כל ההתמודדויות של יעקב מחוץ לארץ ובחזרתו - עם לבן, עם עשיו, עם אנשי שכם - כולן מסתיימות בפרשות אלו.
ואילו בפרשת וישב מתחיל עידן חדש: המוקד עובר להתמודדויות פנים-ישראליות. גם יעקב אבינו, למרות שהוא ממשיך להיות נוכח בפרשות הקרובות עד סוף ספר בראשית, כבר אינו השחקן הראשי מפרשת וישב ואילך.
מה חלוקה זו מלמדת אותנו?
ההגעה של יעקב ליצחק אביו בחברון מהווה סוף תקופה ותחילת תקופה חדשה. לכן - יעקב משתדל להשלים כמה משימות חשובות לפני שיגיע ליצחק.
שתי המשימות שיעקב רצה להשלים
יציאתו של יעקב מבית הוריו הייתה לשתי מטרות:
- בריחה מעשיו - עד שתשוב חמתו
- הקמת הבית - המשפחה שנועדה ליעקב
הקמת הבית נעשתה כמעט כולה בבית לבן, אבל עדיין חסר שבט אחד להשלמת שנים עשר שבטי-יה - בנימין צריך להיוולד. לאחר לידת בנימין בדרך לבית לחם, יעקב הלך ישר לקרית ארבע-חברון אל אביו יצחק.
לא בכדי התורה אומרת לפני הגעת יעקב לחברון: "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לה, כב) - כאילו להדגיש: עכשיו המשימה הושלמה.
ההתמודדות עם עשיו אמנם נערכה בחזרתו של יעקב לארץ, אבל ההתמודדות עם העמים מסביב לא הושלמה עד להריגת אנשי שכם.
המסקנה: סדר המאורעות מראה שיעקב לא רצה להגיע ליצחק לפני שהוא פותר את הבעיות עם העמים מסביב ומשלים את בניית המשפחה.
יעקב ניסה להשלים את תיקון הגלות
ההתנהלות הזו מראה בבירור שיעקב רצה וקיווה להשלים את תיקון הגלות במהלכיו אלו. הוא קיווה שאולי כבר "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל" - שאולי כבר אפשר להיכנס לגאולה השלמה.
אכן, חז"ל דרשו על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו": "לא דיין לצדיקים שזוכים לחיי העולם הבא, עוד מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה!"
אבל באמת - מה משמעות הרצון לישב בשלווה בעולם הזה?
זהו הרצון להביא את העולם הזה כבר לתיקונו השלם. לא לנוח באמצע העבודה, אלא לסיימה בזריזות. זה מה שניסה יעקב אבינו לעשות - לכן הוא התעכב בדרכו, כדי להשלים את המשימה של תיקון העולם, כדי שיוכל כבר להופיע מלך המשיח.
המסע: שכם - בית אל –בית לחם
שכם - נחלת יוסף
כשיעקב אבינו נכנס לארץ, הוא נוסע בראשונה לשכם וקונה את חלקת השדה ממזרח לעיר. באותה חלקה לימים יקבר יוסף הצדיק ושני בניו אפרים ומנשה. שכם בעתיד תהיה המרכז של שבטי יוסף.
גם פועלו של יעקב בשכם מזכיר את מפעליו של יוסף בהמשך בארץ מצרים - יעקב מנסה בשכם לתקן את העיר, לקרב את תושביה לאמונת היחוד.
המהלך של שמעון ולוי מהווה את הסנונית של הופעת קומת עם ישראל - הם מתנהגים כאומה המגיבה על מעשה של התגרות ופגיעה מאומה שכנה.
בית אל - נחלת בנימין
המעבר משכם לבית אל הוא מעבר מנחלת שבטי יוסף לשבט בנימין - מעבר בין הבנים של רחל.
יעקב אבינו סלל כאן את הדרך לכך שההנהגה בישראל תעבור מבני יוסף לשבט יהודה באמצעות שבט בנימין.
אכן כך היה לימים: הנהגת עם ישראל עברה בבית ראשון מיהושע בן נון (משבט אפרים) ובהמשך גדעון (משבט מנשה) ועוד שופטים משבטים אחרים, אל שאול המלך (משבט בנימין), ואז הגיעה לשבט יהודה לדוד המלך.
בית לחם - נחלת יהודה
הדרך לבית לחם היא הדרך לנחלת יהודה, למלכות בית דוד. אבל מעבר זה דורש משהו כואב.
מותה של רחל - המעבר בין ההנהגות
יש דיון בחז"ל האם משיח בן יוסף ימות או שיועילו כל התפילות עליו והוא ישאר בחיים. הנושא מורכב, אבל בתמצית: המעבר בין שתי הנהגות כה שונות בעם ישראל מצריך התפרקות מסוימת לפני הופעת מלכות מלך המשיח.
כעין זה אמרו חז"ל: "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה מַלְכוּת הַזָּלָה מִיִּשְׂרָאֵל" - צריך שיהיה ריקון, "העדר" (היעדרות) לפני ה"הוויה" (היווצרות) של המלכות החדשה.
התקדימון לכך נמצא במותה של רחל אימנו.
רחל מתה בדרך לאפרתה בארץ בנימין, כברת ארץ (מרחק קצר) לפני שהמשפחה נכנסה לבית לחם יהודה.
למה דוקא כאן?
ללמדנו שעם הכניסה לנחלת יהודה, האם הראשית במשפחה צריכה כבר להיות לאה אימנו. יש במיתתה של רחל בנקודה מדויקת זו אמירה ברורה: אין מקום לשתי מלכויות, ועוד שהן אחיות, בכתר אחד.
בגלות זה עוד היה אפשרי, אבל לא בחברון. במערת המכפלה יש מקום לצד יעקב אבינו רק לאמא אחת - רק ללאה.
רחל נפטרת כפסע לפני שמסתיים גבול בנימין ומתחיל שטח שבט יהודה.
לידת בנימין - החוליה המחברת
אם רחל אימנו הייתה צריכה להיפטר מן העולם לפני שהמשפחה מגיעה לנחלת יהודה, הרי שבנה בנימין היה צריך להיוולד דוקא בארץ ישראל.
בנימין הוא:
- ●היחיד מבין כל הבנים שנשם את אוויר הארץ מלידתו
- ●היחיד מבין השבטים שלא השתחווה לעשיו - כי פשוט עוד לא נולד אז
- ●החוליה המקשרת ומחברת את כל המשפחה
עליו נאמר: "ובין כתפיו שכן" - השכינה שרתה בנחלתו. ובהמשך, יוסף בוכה על צווארו - כי בנימין משמש כצוואר המחבר את הראש עם שאר הגוף. לכן נחלתו הייתה בתווך בין שבט יהודה לשבטי יוסף.
סיכום: חזון שלא התממש - עדיין
יעקב אבינו התעכב בדרך לחברון, לפתחו של "גן עדן", כי רצה בדרכו להשלים את התיקונים הנדרשים לפני בוא הגאולה השלמה.
הוא התמקד בשלושה מקומות חשובים:
- ●שכם - נחלת יוסף, תיקון העמים
- ●בית אל - נחלת בנימין, החיבור בין ההנהגות
- ●בית לחם - דרך לנחלת יהודה, מלכות בית דוד
פרשת וישב פותחת בלשון "וישב יעקב" - לומר שיעקב קיווה שמעכשיו כבר אין צורך בטלטולי הגלות ואפשר להיכנס לגן עדן בעולם הזה. הוא ניסה להביא את הגאולה השלמה כבר אז.
החזון הזה לא התממש באותו דור. אבל הדרך שסלל יעקב אבינו - המעבר משכם דרך בנימין ליהודה - היא הדרך שבה תבוא הגאולה לעתיד לבוא.
כפי שאמר ירמיהו הנביא על רחל אימנו: "קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו" - ואחריו מיד: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך... ושבו בנים לגבולם".
הדרך שיעקב סלל, והמקום שבו רחל נקברה בגבול, יביאו בסופו של דבר את הגאולה השלמה.


