בס"ד לפרשת ויגש התשפ"ו
זו ככל הנראה אחת השאלות הגדולות של עם ישראל בדורנו. כמובן שאין תועלת אמיתית באחדות הבנויה על טשטוש זהויות וערכים, ולכן גם אין באמת היתכנות מעשית לאחדות כזו – כי אנשי הערכים לא יסכימו לאחדות כזו. ואפילו לו יצוייר שהם כן יסכימו, האחדות הזו לא תביא אותנו אל המנוחה והנחלה.
המפגש בין יהודה ליוסף: סיפור השלמה אחרי 22 שנים
פרשת ויגש מפגישה אותנו עם ההשלמה שנערכה בין יהודה ושאר האחים לבין יוסף. בכך הסתיימה תקופת החושך שליוותה את המשפחה במשך 22 שנה – שנים שבהם יעקב אבינו איבד מזיו חייו ושכינת השם ממנו, יוסף היה עבד במצרים עד שזכה לעלות לגדולה, ואף יהודה מאז מכירת יוסף ירד מאת אחיו.
הרעב שהיה בארץ והשפעתו הפיזית והנפשית על המשפחה הצריך את האחים לרדת למצרים ולהשתחוות ליוסף. יוסף הצריך את האחים לעשות תשובה. השיא היה כשיהודה נכנס ערב עבור בנימין שנתפס על לא עוול בכפו על גניבת גביע הכסף של יוסף. הדיבור בין יהודה ליוסף נקטע באמצע – בתווך שבין הפרשות.
פרשת ויגש פותחת בנקודת מתח עצומה. החשש מפיצוץ היה גבוה מאוד, ויהודה היה מוכן מחד להיות עבד במקום בנימין, ומאידך – אם ההצעה שלו תיענה בסירוב – הוא היה מוכן נפשית להחריב את כל מצרים. ובנקודת מתח זו בחר יוסף להתגלות לאחים ולהשלים איתם. בכך נוצר האב־טיפוס לשלום־בית בעם ישראל בין שני הכוחות האלו.
לקח השפת אמת: השלום שעדיין לא היה שלם
לדעת השפת אמת, השלום אמנם הושג אבל הוא לא היה שלם. לכן אומר הכתוב
"וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק"
– הא, אם היה יכול להתאפק עוד, היה מתאפק.
למה? מה היה מרוויח אם היה ממשיך להתאפק? יוסף חיכה שהאחים יזהו אותו, יכירו שהוא יוסף אחיהם מעצמם – בלי שהוא יצטרך מצידו להתגלות. מדוע זה היה עדיף שהם היו מזהים אותו מעצמם?
מה הסיבה שהם לא מצליחים לזהות אותו, למרות שהוא נתן הרבה רמזים? הם לא יכלו לחבר בין יוסף האח הצעיר שהם מכרו אותו לעבד, לבין המושל בכל ארץ מצרים. ומצד שני, הם לא יכלו לקלוט שהאדם המושל במצרים – שנראה כמצרי ומתנהג כמצרי – הוא באמת יהודי כשר. כלומר, עוד לא בשלה ההכרה וההבנה שלהם מיהו באמת יוסף ומה מקומו בעולם.
ההפטרה: נבואת איחוד העצים
כאשר חכמי ישראל סידרו את ההפטרות לפרשות התורה, הם התאימו את נבואת איחוד העצים של יחזקאל לפרשה:
"וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכׇל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו׃ וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, טז–יז)
בחירת הפטרה זו משקפת את הראיה שהנושא המרכזי שיש לנו ללמוד מהפרשה – לדורות – הוא אחדות עם ישראל.
מי מייצג את יוסף ומי את יהודה?
ממילא יש לנו להתבונן: אילו כוחות באומה מייצגים יוסף ויהודה, ומה אנו יכולים ללמוד מפגישתם של יוסף ויהודה לחיבורים שאנו צריכים לעשות כיום בעם ישראל?
יוסף מייצג את הציבור העוסק בתיקון העולם הזה, אנשי המעשה. ביתר דיוק, הוא מייצג את משיח בן יוסף – העוסק בבניית ממלכה עם כלכלה חזקה וביטחון.
יהודה מייצג את אנשי הרוח, את אותם המחזיקים סידור בידם ומשתוקקים לדבקות בה' יתברך. ביתר דיוק, הוא מייצג את משיח בן דוד – זה שצריך להשלים את תיקון עולם במלכות ש־די.
האתגר של יהודה: להכיר במלכותו של יוסף
המפגש של יהודה ויוסף משקף לנו שהאתגר של יהודה הוא להכיר במלכותו של יוסף – שמאת ה' היא. אין זו קליפה, אין זו מדינה מהשטן. יש ליוסף כישרונות מתאימים וחשיבה לאומית הנצרכים לבניית מלכות מתוקנת.
אי אפשר להחזיק מדינה בלי צבא, ואי אפשר להחזיק צבא בלי ערבות הדדית. יהודה זכה שיוסף יתגלה אליו וישלים איתו כשהוא נעשה ערב לבנימין – במושגים של היום, כשהיהודים הדבקים בה' יתרצו להתגייס לצבא, משטרה וכיוצא בזה.
יהודה גם צריך להבין שרק לאחר שהוא יקבל את מלכותו של יוסף וישלים איתה, הוא יוכל להגיע בעצמו לכסא המלכות. אכן, הכתובים בפרשה מראים שעל גבי מלכותו של יוסף התחילה לצמוח מלכות יהודה:
"וְאֶת־יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל־יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה" (בראשית מו, כט)
הלקח של יוסף: ענווה וקבלת הדרך הערכית
מה הלימוד שיוסף מלמד את ממשיכי דרכו? עם כל החשיבות של חלומותיו, ועם כל הכישרון שלו בניהול ובניית הממלכה, מי שנועד למלוך בסופו של דבר הוא משיח בן דוד דוקא. יש קומה גבוהה יותר שאנו צריכים לטפס אליה ממדינת סטארט־אפ מצליחה – מלכות קדושה שערכי הנצח מאירים את דרכה.
הניסיון הגדול של אנשי המעשה הוא להיות בענווה, לקבל מאנשי הרוח את התווית הדרך הערכית:
"וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם" (יחזקאל לז, כד)
משל העצים המורכבים: עבודת צוות בין שמים וארץ
יחזקאל הנביא בנבואת האחדות הנפלאה שלו ממשיל את יהודה ויוסף לשני עצים המורכבים לעץ אחד. מתי אנו מרכיבים עצים? כשאנו מכירים במעלות הטובות שיש לשני העצים ורוצים להרוויח משניהם.
בנמשל, יוסף מיוצג בכנה ויהודה ברוכב:
הכנה משרישה שורשים ויונקת מהאדמה את כל המינרלים והמים שהעץ צריך. היא מחוברת לאדמה, לקרקע המציאות ולעולם הגשמי.
הרוכב צומח למרום, מגדל ענפים, עלים ופירות. הוא סופח את האנרגיה שבאה מהשמש ומייצר ממנה סוכרים ומחיה את כל העץ. הוא מספק את החיבור לריבונו של עולם.
כך בעבודת צוות, כל אחד מוצא את מקומו הנכון – וביחד מחברים שמים וארץ.
* * *
"וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז, כו)


