בס"ד

פתיחת הפרשה והשאלה היסודית

פרשת יתרו נפתחת בפסוק: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כׇּל־אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי־הוֹצִיא יְ-הֹוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א).

חז"ל במכילתא, בזבחים ובמקומות נוספים הביאו שלוש דעות בשאלה מה שמע יתרו שגרם לו להחליט להתגייר ולהצטרף לעם ה': "מה שמועה שמע ובא? רבי יהושע אומר, מלחמת עמלק הכתוב בצדו שמע. רבי אלעזר אומר, מתן תורה שמע ובא. רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר (יהושע ב, י) כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וגו'".

מחלוקת הזמן: לפני מתן תורה או אחריו?

מחלוקת זו קשורה בקשר הדוק למחלוקת נוספת: האם יתרו בא לפני מתן תורה או לאחריו? כך מובא בתלמוד: "בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי; חַד אָמַר: יִתְרוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה, וְחַד אָמַר: יִתְרוֹ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הָיָה" (זבחים קט"ז).

ברור שלדעת הסוברים שיתרו בא לפני מתן תורה, לא מתן תורה הוא שהביא אותו לבוא; ואילו לדעת הסוברים שבא לאחר מתן תורה, מסתבר יותר שמתן תורה הוא שהניע אותו להתחבר לעם ישראל.

מדוע בכלל יש מחלוקת?

לכאורה אין מקום לדון האם יתרו בא לפני מתן תורה או אחריו, שהרי בתורה מוזכר בואו של יתרו לפני מתן תורה. וכן תמוה מדוע נחלקו מה גרם לו לבוא, כשהפסוק הפותח את הפרשה אומר במפורש מה שמע. אולם הדברים אינם פשוטים כפי שנדמה במבט ראשון, וחכמי ישראל מביאים ראיות משכנעות לכל צד.

ראיות האבן עזרא: יתרו בא לאחר מתן תורה

האבן עזרא נחלץ לעזרת רבי אלעזר ומסביר מדוע יש הכרח לומר שיתרו בא לאחר מתן תורה. ראשית, נאמר: "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים" (שמות יח, יב), ולא נזכר שנבנה מזבח – משמע שבאותה עת כבר עמד מזבח בנוי בהר סיני. שנית, בפסוק ט"ז נאמר: "וְהוֹדַעְתִּי אֶת־חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת־תּוֹרֹתָיו" – ואותם חוקים ותורות הלוא קיבלנו בהר סיני.

זאת ועוד, בתיאור בואו של יתרו נאמר: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל־מֹשֶׁה אֶל־הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר־הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱ-לֹהִים" – המקום מכונה "הר האלוהים", ומשמע שבני ישראל כבר חנו שם, בעוד שלפני מתן תורה היו עדיין במסע עד שהגיעו להר סיני, שכן בהמשך הפרשה מסופר שנסעו מרפידים ובאו מדבר סיני. בנוסף, מתואר כאן שמשה רבנו שולח את יתרו לארצו, ואנו מוצאים בספר במדבר שכאשר ישראל נוסעים מהר סיני כשנה לאחר מכן, מוזכרת הליכתו של יתרו לארצו (במדבר י, כט).

ראיות הרמב"ן: יתרו בא לפני מתן תורה

מנגד, הרמב"ן – לאחר שמביא את דברי האבן עזרא – מקשה על שיטה זו ונוטה לקבל את הדעה שיתרו בא לפני מתן תורה, כסדר הפסוקים. בין קושיותיו: אם יתרו בא לאחר מתן תורה, מדוע משה רבנו אינו מספר לו על קבלת התורה במעמד הר סיני, אלא רק "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כׇּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְ-הֹוָה"? וכן מדוע הפסוק אינו מציין שיתרו שמע ממתן תורה, אלא רק מיציאת מצרים. הרמב"ן אף טורח ליישב את קושיות האבן עזרא (עיין שם).

עומקה של המחלוקת: מה עומד מאחוריה?

יש להתבונן מה עומד מאחורי מחלוקת זו: מה נפקא מינה אם יתרו בא לפני מתן תורה או אחריו? ומה איכפת לנו איזו שמועה הביאה אותו לבוא ולהתגייר? הלוא חז"ל לא היו היסטוריונים, ואם הם דנים בכך – יש כאן תורה שצריך ללמוד.

ביאור המהר"ל מפראג

המהר"ל מפראג מברר את יסוד המחלוקת. לכאורה, גוי אינו יכול להחליף את אומתו, וכן יהודי אינו יכול להפוך לגוי אף אם ימיר את דתו – שכן זהות לאומית אינה ניתנת לשינוי. אם כן, כיצד אפשר שגוי יתגייר ויהפוך ליהודי? מבאר המהר"ל שיסוד היכולת להתגייר נעוץ בכלל "מעלין בקודש ואין מורידין" (ברכות כח). וכאשר זוכה אדם להתגייר, כיוון שעלה למדרגה חדשה, הריהו נחשב כקטן שנולד מחדש.

נמצא אפוא ששאלת "מה הביא את יתרו להתגייר" היא בעצם שאלה עמוקה יותר: מה הביא אותו להבין שיש כאן מעלה נבדלת של עם ישראל, שבגינה ניתן להצטרף אליו?

לשיטה הראשונה, "לכך כאשר שמע קריעת ים סוף בא להתגייר, כי אז כאשר קרע להם הים קנו ישראל מעלה אלקית המיוחדת להם, ובשביל אותה מעלה אלקית ידע שאפשר להתדבק בישראל". אלא שבא עמלק ונלחם בישראל – כלומר, אמנם קיימת מעלה מיוחדת, אך יש גם התנגדות מצד האומות. לכן דווקא הניצחון על עמלק, "שאז הוסר האויב המתנגד, ונשארו ישראל באחדותם במעלתם העליונה", הוא שהביא את יתרו להחליט להתגייר. ולדעה השלישית, שאינה רואה בניצחון על עמלק גילוי מעלה עליונה נבדלת, "אבל עכשיו שישראל קבלו גם כן מעלה העליונה, היא מעלת התורה, גם כן הגרים אפשר להם לקבל התורה, ולפיכך בא יתרו להתגייר" (גבורות השם, פרק מ"ב).

שלוש מעלות – שלושה מישורים

בפשטות, ניתן לומר שכל אחד מהאירועים גילה ממד שונה במעלתו של עם ישראל: קריעת ים סוף גילתה שעם ישראל מרומם מעל לטבע; מלחמת עמלק גילתה שעם ישראל מרומם מעל לאומות העולם; ומתן תורה גילה שעם ישראל כרת ברית עם הקב"ה ונעשה העם הנבחר.

במבט מעמיק יותר, קריעת ים סוף בנתה "קומה" בעם ישראל בינו לבין עצמו; מלחמת עמלק בנתה קומה ביחסו של עם ישראל לזולתו; ומתן תורה קישר בין ישראל לבורא עולם. שלושה מישורים אלו מקבילים לשלוש הזיקות היסודיות: בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, ובין אדם למקום ברוך הוא.

הקבלה נוספת עולה כנגד שלושת מישורי ההתמודדות עם היצר: תאווה, קנאה וכבוד – "המוציאין את האדם מן העולם". התאווה היא היצר שבין האדם לעצמו; הקנאה – בין אדם לחברו; והכבוד – פגם שבין אדם למקום. שלמה המלך במשלי סידר אותם כך: פתי, לץ וכסיל – "עַד־מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ־פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ־דָעַת" (משלי א, כב).

שלושתם אינם מוכנים לקבל את התורה: הפתי – בשל תאוותו; הלץ – מבטל כל דבר ואינו מקשיב לדבר שאומרים לו; והכסיל – שונא את הדעת. המצרים רדפו אחרי ישראל לתוך הים – פתיות גמורה. עמלק היה ראש הלצים (גם המן מכונה בדברי חז"ל "לץ"). ולמתן תורה – כל הכסילים לא הגיעו, מלבד עם ישראל שרצה בתורה.

שלוש סיבות לגיור

על פי זה מובן ששלוש סיבות היו ליתרו להיכנס תחת כנפי השכינה ולהתגייר:

האחת – גילה עם היודע להתרומם מעל לטבע, עם שחצה את הים ביבשה. דבר מדהים ומלהיב ביותר; כמה חכמים היו בעולם שחיפשו את הדרך לצלוח את חיי העולם הזה בשלום ולא מצאו אותה.

השנייה – גילה עם שהוא ההפך מעמלק, עם שתכליתו לתקן את האנושות ואת כל העולם, עם שהאהבה היא מרכז חייו – בניגוד לעמלק, שהקנאה והשנאה מנחות אותו.

השלישית – שמע על עם שקיבל תורה מסיני, שנעשה בן ברית של בורא עולם וקיבל "הוראות יצרן" – כיצד להיטהר מזוהמת הנחש וכיצד לתקן את העולם.

מתי עם ישראל יכול לקבל גרים ומתי לא?

מובא בדברי חז"ל: "תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, לֹא קִבְּלוּ גֵּרִים לֹא בִּימֵי דָוִד וְלֹא בִּימֵי שְׁלֹמֹה" (יבמות כד). ההסבר הפשוט הוא שבמצב כזה קיים חשש שהרצון להתגייר אינו לשם שמים, אלא כדי ליהנות משולחן מלכים.

קושיית הבת-עין ותירוצו

הבת-עין שואל: כיצד ניתן היה לקבל את יתרו כגר, הרי אין מקבלים גרים לימות המשיח, וימי משה דומים בכמה צדדים לימות המשיח – ובכלל, משה עצמו הוא המשיח הראשון!

הבת-עין עונה באמצעות שאלה נוספת: כיצד אומר רבי יהושע שיתרו שמע ממלחמת עמלק ובא להתגייר, והלוא חז"ל אמרו שמלחמה זו "קיררה את היורה" וגרמה לכך שבהמשך ההיסטוריה גם אומות אחרות יעזו להתגרות ולהילחם בישראל? אם כן, מלחמה זו היא סיבה להתגייר או דווקא להילחם בישראל?

אלא, מכיוון שעמלק צינן את היורה, ולהיות יהודי זו לא רק מעלה אלא גם מושא לשנאה – ממילא מותר לקבל גרים. בנוסף, מוסיף הבת-עין שלאחר קריעת ים סוף "לא בא יתרו אז להתגייר, כי הבין שלא יוכל להתקרב מרוב אורה של השראת הקדושה על ישראל, עד ששמע מלחמת עמלק, אשר קר'ך בדרך, שהקיר אותם". כאן מאיר לנו הבת-עין סיבה נוספת מדוע אין מקבלים גרים בימות המשיח: כי אז עם ישראל יהיה בעל אורות כה גבוהים, שלא יהיה עוד אפשר להצטרף אליו.

השלמה לשתי השיטות הנותרות

הבת-עין לא תירץ את שתי השיטות האחרות, אולם ניתן להסביר על פי דרכו גם אותן:

גם קריעת ים סוף עוררה התנגדות כלפי עם ישראל, שהרי זו השמועה ששמע עמלק ובעקבותיה יצא להילחם בישראל. ממילא, גם אם יתרו בא להתגייר בעקבות קריעת ים סוף, הרי זה היה כנגד כוחות אחרים בעולם שראו בכך סיבה להילחם בישראל, ולכן היה אפשר לקבל את גיורו.

וכן מתן תורה, אף שהיה אירוע נשגב שבו פרחה זוהמת ישראל וכל ישראל נעשו נביאים ושמעו מפי הגבורה את שתי הדברות הראשונות – אומות העולם בכללותן לא היו שותפות למהלך, ואף הדבר גרר עוינות לעם ישראל מצד האומות. ממילא, אם יתרו בא והחליט להתגייר בשל מתן תורה, אפשר היה לקבלו. וכיצד יוכל להצטרף לאומה שפרחה זוהמתה? לצערנו, פריחת הזוהמה לא החזיקה זמן רב, ועדיין יתרו יכול היה "לעלות על הרכבת".

סיכום על פי השם משמואל: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים"

השם משמואל מלמד שעל מחלוקת זו יש לומר "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". במקביל לתהליך שעם ישראל עבר מאז יציאת מצרים ועד למתן תורה, גם יתרו עבר תהליך מדורג: בשלב הראשון, כששמע מקריעת ים סוף, הרהר בתשובה וזנח את העבודה הזרה שהיה אחוז בה – את כל הרע והשקר. בעקבות כך עמדו ונידוהו (מקביל למלחמת עמלק). ולאחר ששמע על מתן תורה, בא למשה כדי לקבלה.

מסר לדורנו

סיפורו של יתרו מלמד אותנו שאדם הנפתח לאמת מסוגל לעבור מהפך שלם בחייו, גם כאשר כל סביבתו פונה לכיוון ההפוך. בדור שלנו, שבו רעשי העולם מחרישים את קול הנשמה, מוטל עלינו לשמוע – כיתרו – את השמועה הנכונה ולהסיק ממנה מסקנות מעשיות. שלוש הדעות בחז"ל מלמדות שכל אחד מגיע לאמונה דרך שער אחר: יש המתרשם מן הנס שמעל לטבע, יש המתעורר מן המאבק בין הטוב לרע, ויש שרק בפגישה עם התורה עצמה נפקחות עיניו. המסר הגדול הוא שאין לזלזל בשום ניצוץ של התעוררות – אלא לטפח אותו עד שיהפוך לשלהבת של דבקות בבורא עולם ובעמו.

• הבא >