בס“ד · התשפ“ו
יפתח הגלעדי הושיע ושפט את ישראל בתקופת השופטים — תקופה שלא היה בה מלך בישראל. אויבי ישראל, כצפוי, ניצלו תקופה זו להצר ולעשוק את ישראל, ומתוך מציאות זו צמחו מנהיגים שונים שלקחו יוזמה ונחלצו לעזרת ישראל. בסופו של דבר אנו מבינים שרוח השם פיעמה בהם — כלומר, הם היו שליחי ההשגחה העליונה להושיע את ישראל.
חז“ל ניסחו רעיון זה באומרם “יפתח בדורו כשמואל בדורו”, ובחרו ביפתח מחד ובשמואל מאידך. מדוע נבחר שמואל הנביא לייצג את המנהיג הראוי? משום שמכל הבחינות היה אכן המנהיג האידאלי — עובד השם בכל נפשו, ונביא מילדותו. אולם מדוע נבחר יפתח מאידך? כנראה משום שהוא המנהיג שהכי פחות היה צפוי שמשמים יבחרו בו ויתנו לו רוח א-לוהית שתצלח עליו — ובכל זאת “יפתח בדורו כשמואל בדורו”.
יפתח — דמותו של מנהיג בלתי צפוי
ההפטרה פותחת כך:
וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן־אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת־יִפְתָּח׃ וַתֵּלֶד אֵשֶׁת־גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי־הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת־יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־תִנְחַל בְּבֵית־אָבִינוּ כִּי בֶּן־אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה׃ וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל־יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ׃
ובכן, יפתח מתואר כ“נער נושר”: הוא ספג עלבונות בילדותו מצד אחיו, חווה ניכור אחים, נושל שלא כדין מנחלת אביו, והתחבר לנוער שוליים — ל“אנשים ריקים”. עד כאן יש לו את כל הנתונים הטובים ביותר להיות עבריין צמרת. אילו היינו צריכים להעריך, בשלב זה, מה הסיכוי שהקב“ה יבחר בו להיות מנהיג ומושיע של ישראל — כנראה היינו עונים שאין כל סיכוי.
המשך הסיפור ידוע: העם חיפש מי שיוכל להתמודד ולנצח את עמון, ובלית ברירה פנה אל יפתח. למפרע התברר שדווקא חבורת הריקים הזו הביאה תשועה לישראל. ואולי נאמר: נכון, זו עובדה, אך ריבונו של עולם היה נגד זה, ולא היה כאן אלא מעשה שטן? כמובן שאי אפשר לומר כך, שהרי הכתוב אומר במפורש “וַתְּהִי עַל־יִפְתָּח רוּחַ יְ-הֹוָה” (שופטים יא, כט).
ולאן אני חותר בדבריי אלו? כשקמה מדינת ישראל, היו חוגים קיצוניים בשולי החברה החרדית שטענו שהמדינה היא מעשה שטן, שכן לא ייתכן שריבונו של עולם יבחר באנשים חילונים המורדים בה' יתברך להיות מושיעי ישראל; הם ספרו את הימים עד שתתפרק “מדינת השטן” הזו. אבל בינתיים ניצחה המדינה הזו את כל אויביה במלחמותיה, קיבצה אליה כבר יותר ממחצית עם ישראל, הפריחה את השממה, והגיעה לשגשוג כלכלי שמדינות גדולות ממנה פי כמה וּותיקות פי כמה לא השיגו. גם עולם התורה זכה בה לעדנה שלא הייתה לו מאז חורבן בית המקדש. כיצד עדיין ניתן לטעון שזה מעשה שטן?!
עובדים עם מי שיש
התשובה הפשוטה לשאלה כיצד בחרו משמים ביפתח להיות מנהיג ישראל: בשמים עובדים עם מי שיש. כאשר יפתח היה היחיד שהיו לו הכישורים ללחום ולנצח את אויבי ישראל — רוח ה' שרתה עליו.
כעין זה אפשר לענות גם על הקמת מדינת ישראל. בן גוריון התכונן להקמת מדינה: הקים מוסדות שלטון, מערך לגיוס כסף ואמצעי לחימה למדינה שבדרך, ומעל לכול — הוא רצה זאת והיה לו העוז לכך. האם היה באותו זמן מישהו אחר שרצה, ושהיו לו הכלים לעשות זאת, ושהיה לו האומץ להכריז על מדינה בשעה ש“אוהבי ישראל” מזהירים אותו שלא כדאי? לא היה מישהו כזה — וה' עבד עם מי שיש. אולי הדבר מתסכל אנשים שונים, אבל בן גוריון שיתף פעולה עם התוכנית הא-לוהית לגאולת ישראל, ואילו רבים משלומי אמוני ישראל לא שיתפו פעולה.
המנהיג המותאם לדורו
אבל כשאמרו חז“ל “יפתח בדורו כשמואל בדורו” — האם לכך בלבד התכוונו, שבלית ברירה היה הקב“ה מוכן לעבוד גם איתו? האם אין באמירה זו גם כוונה שיפתח היה בדיוק המנהיג המותאם לצורכי הדור הזה? האם סיפור ילדותו, על כל הצער והכאב שחווה בה, לא הכשיר אותו בדיוק לייעודו?
אומר רבנו נחמן מברסלב:
כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ“ו:י“א-י“ב): בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר; וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ.): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ'. וְהִקְשׁוּ: וְכִי הָאִידְנָא לָאו הוּא אֶחָד. וְתֵרְצוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הָאִידְנָא מְבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל הָרָעָה – דַּיָּן אֱמֶת; וּלֶעָתִיד – כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם ה' וְשֵׁם אֱלֹקִים אַחְדוּת אֶחָד: (ליקוטי מוהר“ן א, ד)
יסוד אמוני זה אינו נחלתו של רבי נחמן בלבד, אך הוא היטיב לנסחו: “כָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ”. ידיעה זו משנה חיים! ואם היא נכונה לכל אחד מאיתנו, קל וחומר שהדברים נכונים למנהיגי עם ישראל.
כך זימנה ההשגחה למשה רבנו איש מצרי המכה איש עברי; לשמשון — כפיר אריות שואג לקראתו; וכך זימנה לדוד, עוד בהיותו רועה צאן, את הארי והדוב, כדי שאחר כך יוכל להתייחס לגלית הפלשתי כאחד מהם. כך גם יפתח צמח ופיתח כושר מנהיגות מתוך המציאות הקשה שחווה — וכך נעשה שופט בישראל.
ואולי נאמר שה' אכן זימן לו את כל מאורעותיו כדי שיעשה את תפקידו בעולם, אך הוא איכזב ולא עשה? אומר מי השילוח: “יפתח השלים בעולמו כל מה שרצה הש“י ממנו, כשמואל בדורו”. ואולי נאמר שזה נכון לעצם המלחמה שנלחם באויבי ישראל וניצח, אך הלא אחר כך איכזב יפתח מאוד — אם בנוגע לבתו המסכנה, ואם בנוגע לאנשי שבט אפרים שנלחם בהם? אכן, יפתח לא היה מנהיג שראוי שתצא ממנו מלכות קבועה, וגם הדור עדיין לא היה בשל לכך. כישלונותיו של יפתח בהמשך גילו לנו שתפקידו כמנהיג היה נקודתי בלבד — חלק מן ההשגחה העליונה שסללה את הדרך למנהיגים הבאים בתור שיצמחו.
מסר לדורנו
לא אחת משתמש הקב“ה אף ב“אנשים ריקים” להיות מנהיגי ישראל, ובכל דור ודור שולח לו מנהיג בהתאם לצרכיו ולרמתו הרוחנית. נכון ויפה שאנו מתפללים שיבוא כבר מלך המשיח — אך נשכיל גם להבין שהמנהיגות בעם כיום מכוונת משמים בהתאם למצב הדור, ושכל הצרים והצרות המלווים אותנו מרוממים אותנו לייעודנו. נתחזק אפוא בידיעה ש“כָּל מְאֹרְעוֹתֵינוּ הֵם לְטוֹבָתֵנוּ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא”.


