בפרשת ויחי, בא יעקב אבינו לברך את הבנים. בברכתו לראובן הוא פותח במילים:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי--יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. 

מה כוונתו באומרו, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי?

רש״י מביא את המדרש, היא טיפה ראשונה שלו שלא ראה קרי מימיו. 

יעקב אבינו זורק לנו פה פצצה, דרך ברכותיו לבנים, אנו מקבלים כאן הארה מיוחדת על אשיותו וגדלותו של יעקב. 

למרות שהוא התחתן בגיל מבוגר מאוד (84), הוא הצליח לשמור על עצמו כך שלא יצאה ממנו אף טיפת זרע, לא בכוונה ולא באונס. ( גם הוצאת זרע באונס בשינה מושפעת ממחשבותיו של אדם ביום)

פלא הוא שכאשר יעקב סיים את שבע שנות העבודה שקיבל על עצמו בעבור נשואיו עם רחל, הוא פנה אל לבן בלשון שהיום היתה נראית גסה. 

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ.(בראשית כט, כא)

אומר רש״י והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלה להוליד ולדות אמר כן. 

צריך להבין את התשובה שמביא רש״י. 

אדם ששמר על הברית ולא ראה קרי מימיו, עד גיל 84 בו התחתן, כשהוא אומר לשון : וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. אין בזה חסרון. כל מגמתו להוליד ילדים, להקים את בית ישראל, להיות שותף למעשה בראשית. לו אין זו בושה לדבר כך. 

אנו כמובן לא נוהגים לדבר כך, כי לנו יש במה להתבייש.  אצלנו היצר הרע יחד עם היצר הטוב גם שותף לחתונה, לכן איננו מפרסמים את מטרתנו. 

כידוע בחז״ל יש שלוש עברות חמורות במיוחד:

עבודה זרה- בין אדם למקום

גילוי עריות- בין אדם לעצמו

שפיכות דמים- בין אדם לחברו

שלושת אבות האומה תיקנו שלושת קלקולים אלו, כיסוד לבניין האומה:

אברהם בנה את מידת האהבה המתקנת את יצר השפיכות דמים. 

יצחק בנה את מידת היראה המתקנת את יצר העבודה זרה. 

ויעקב בנה את מידת השמחה המתקנת את יצר גילוי עריות. 

למדנו מכך שיעקב שזכה ותיקן את יצר העריות, יכל לדבר כך עם לבן. וזכה להעמיד את שנים עשר השבטים, שבטי י-ה. כולם זרע קודש, יסודות עם ישראל. 

עוד למדנו מכך שאנשים שנכשלים בשמירת הברית, סימן הוא שחסרה להם שמחה בחיים. ועל ידי שיתקנו את השמחה שלהם, יוכלו לתקן את פגם הברית.