מובא בפרשת בא:
כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְ-ה-וָ-ה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ. כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ; (שמות י כד)
זהו דבר פלא, בה בשעה שמשה ופרעה מתעמתים ביניהם, פרעה כבר נסוג מסרובו המוחלט, ומסכים ליציאת בני ישראל אבל דורש , רק צאנכם ובקרכם יוצג. אני רוצה שתשאירו ערבון כדי לודא שאתם תחזרו חזרה. וכנגד זה עונה לו משה, אנו לא מתכוננים להשאיר במצרים, אפילו לא פרסה אחת, והחידוש הגדול בדבריו באומרו:
גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ.
חכמינו התקשו להבין כיצד משה רבנו, עבד השם, שאול ישאל זבחי א-לוהים מאיש בזוי וטמא, אשר הרים פיו בקדוש ישראל, החפץ לה׳ בזבח רשעים?!
אור החיים הקדוש מדייק מלשון הפסוק, שכוונת משה היתה, שפרעה יתן להם בתורת מתנה, ואת פעולת ההקדשה לשם שמים יעשו בני ישראל, וכך לא יחול על זבחים אלו גדר של זבח רשעים.
אם כן ישנה דרך חוקית להלבין את כבשי פרעה, ולהקריבם לה׳. אבל לא מובן מדוע משה צריך בכלל זבחים אלו?
לעומת דעת אור החיים, הרמב״ן הלך בדרך שונה, לפיו משה לא אמר כן על מנת להעשות, אלה הם דברי חיזוק. אולי כוונתו לומר, עד שאתה אוסר עלינו לקחת את בהמותינו אנו, הריני מצוה אותך לתת לנו בהמות משלך כדי שמהם ניקח לקרבנות, אבל הוא לא באמת לקח בהמות מפרעה לקרבנות.
מיהו פשט הפסוק לא נראה כדברי הרמב״ן לענ״ד, אלה נראה שמשה אומר לפרעה בלשון ודאית, זה מה שהולך להיות.
חזרנו לשאלתנו מה מניע את משה לקחת בהמות מפרעה לקרבנות, נניח שעבירה אין כאן, אבל מצוה יש כאן?!
יש להזכיר כאן שעוד מוקדם יותר, פרעה ביקש שכאשר בני ישראל יצאו, ויעבדו את ה׳, שיתפללו גם בעדו, הוא מתנגד ליציאתם אבל אם הם יצאו חלילה, הוא גם שותף. אם כן משה ממשיך את אותו קו, כדי להיות שותף אתה צריך לשלוח איתנו קרבנות.
עוד יש לומר, הכבשים היו נחשבים לאל במצרים. אם כן כאשר פרעה ישלח כבשים לקרבן לה׳ הוא בזה יכפור בעבודה זרה.
גם הצטרפות הערב רב לבני ישראל, היתה על דעת משה רבנו, ולא כל כך ברצון ה׳.
לכן נראה לומר שמשה רצה לגאול את כל העולם. הוא לא הסתפק רק בקבלת רשות מפרעה ליציאת ישראל, הוא רצה שפרעה גם יהיה שותף, וגם שהערב רב יהיו שותפים. קבלת התורה על ידי ישראל הינה מעשה שליחות עבור כל העולם כולו.
משה רבינו מצפה מפרעה שאחרי כל המכות שחטף, אחרי קורס עשרת המכות, הוא ירצה להיות שותף, וישלח איתם כבשים משלו שיקריבו עבורו.
האם אכן פרעה נענה להזמנה, ושלח זבחים?
באמצע הלילה פרעה הולך בעצמו לחפס את משה ואהרן, ומבקש מהם לצאת:
לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. (שמות יב לא)
אנו רואים בברור שפרעה מבקש שיברכו אותו, גם איננו מציב שום תנאים, רש"י מדייק מהלשון קחו, שפרעה אכן נתן להם גם כבשים משלו כדי שיקריבו עבורו.
ביציאת מצרים זכינו גם לחרות וגם לשליחות.