כשיתרו מציע למשה רבנו למנות שופטים שישאו עימו בנטל העם, הוא מעלה ארבעה קריטריונים:
כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ. (שמות יח כא)
אם כן הוא מציין ארבע מעלות:
1. אנשי חיל
2. יראי א-לוהים
3. אנשי אמת
4. שנאי בצע
צריך להבין מהם קריטריונים אלה.
1. אנשי חיל- לשיטת רש״י- עשירים. לרשב״ם- אנשי ממון וגבורה, שלא יגורו מפני איש.לשיטת הרמב״ן-זה הכלל הכולל כל שאר המידות, כאילו אמר אנשים הראויים להנהיג.
2. יראי א-לוהים-לשיטת הרמב״ן-שצריך הדיין לראות כאילו חרב מונחת לו בצוארו.
3. אנשי אמת-לשיטת רש״י בעלי הבטחה, אנשים אמינים.לשיטת הרמב״ן-אוהבים האמת ובוחרים בו, שלא יסכימו כי אם אליו. ושלא יקבלו טענה של שקר.
4. שנאי בצע-לשיטת רש״י -שונאים את ממונם בדין. לרשב״ם-שונאי שוחד וגזל.
על פי סדר הדברים נראה לי לומר. :
1. אנשי חיל-זו מידת הגבורה וכלולה בה בחינת הציווי לא תגורו שנאמרה לדיינים. היא הבסיס לכל הצלחה שהיא בחיים.
2. יראי א-לוהים-הגבורה לבדה לא מועילה לתפקיד השופט , בלא יראת ה׳ המכוונת את הגבורה לכיוון החיובי, שהרי גם לשודדים, פושעים וכדו׳ יש גבורה. היראה קרובה במובנה לענוה. ובקיומה האדם ירא לעשות עול במשפט, ביודעו שהוא יתן בבוא היום על כך את הדין.
3. אנשי אמת-שתי המעלות הקודמות לא יועילו אם אינו איש אמת, אגב לא אמר כאן חכמים, אבל אמר אנשי אמת, המחפש את האמת ימצאנה. אבל אין ודאות שהחכם ימצאנה אם אינו רודף אמת וצדק. ועוד שהחכמה ניתנת לרכישה בהמשך, ובכלל חוקי התורה והמשפט העברי טרם היו ידועים לאף אחד בשלב זה.
4. שנאי בצע- כי בלא תיקון חמדת הממון, אף איש אמת וירא שמים עלול ליפול. ונראה על פי סדר הדברים שמעלה זו נבנית על בסיס הקודמות, צריך לה גבורה ענווה ורדיפת אמת כדי לקנותה.היא הקשה שבכולן והמשיג אותה כבר זכה להשיג את קודמותיה. לכן אמרה התורה על השוחד, כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.
המעניין בכל הרשימה הזו, שכל כולה עוסקת רק במעלות המידות של השופטים ובכלל לא באוצר הידע שלהם. זה מדהים לראות כמה שונה התפיסה מהמקובל לחשוב היום.
היום בוחנים כמעט רק את הידע של המועמדים להיות שופטים, ואין שמים לב למידות האנשים, ובכלל לא ליראת הא-לוהים.