מובא בפרשת בהעלותך:

 

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:  קוּמָה יְ-ה-וָ-ה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ.  לו וּבְנֻחֹה, יֹאמַר:  שׁוּבָה יְ-ה-וָ-ה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

 

פרשיה זו קצרה מאוד ומיוחדת במינה. היא מופרדת משאר הספר בשני נונים הפוכים, אחד לפניה ואחד אחריה. תופעה יחידה בתורה. 

לכאורה פרשה זו לא שייכת לכאן, היה צריך להיות מקומה למעלה בסדר החנייה והנסיעה , כך דעת התנא רשב״ג. לעומתו רבי אומר שנתיחדה מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. (שבת קט״ו)

 

דברים אלו מעוררים אתנו לברר את טיבה, בטח אם נחשבת לספר בפני עצמו, ובין אם אין זה מקומה, אזי למה קפצה לפה? אלה חייב להיות לה קשר עמוק לכאן?

 

פשט הפרשה נלע״ד, כאשר אנו נוסעים אנו צריכים שמירה יתירה, לכן השבים מהמדבר או הים צריכים להודות. (לברך הגומל). לשם כך אמר משה :

קוּמָה יְ-ה-וָ-ה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ.  

ריבונו של עולם מלוה אותנו בכל תלאותינו לשמרנו, השגחתו לא עוזבת אותנו לעולם. גם בחניית ישראל מתפלל משה: שׁוּבָה יְ-ה-וָ-ה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. אחרי המסע גם החנייה צריכה עזרה ממרום. 

יותר בעומק מבאר אור החיים הקדוש:

ישנן שתי סוגי מזיקים/קליפות:

א) מסיתים ומפתים את האדם להרע ולהשחית. 

ב) מזיקים ומחבלים שאינם מפתים (אלה נדבקים ומצטרפים לחלק הטוב).

ואומר שטעם הליכת ישראל במדבר היתה לברר נצוצי הקדושה השבויות ברשות שוכן מדבר ציה. 

 

למדנו מדבריו שבנסיעת הארון במדבר היה ממגנט אליו את נצוצות הקדושה. פעולה זו הפרידה הקליפות (חלקי הרע מסוג ב) ממקור חיותן, ובאבדן את מקור חיותן הן התפוצצו ( ויפוצו), בעקבות זאת גם חלקי הרע המסיתים נגד דרך השם,(סוג א) ינוסו ויברחו. 

המקומות שבהן בנ״י חנו היו מקומות שרבה היתה בהן עבודת ליקוט הנצוצות ולא די היה במעבר בהם בלבד. 

 

ויש מחכמי ישראל שראו בפרשה רמז לכל ימי הגלויות הארוכים. תפקידן היה ללקט את נצוצות הקדושה המפוזרים בעולם. בשבילן נדד עמנו על פני כל תבל. במקום שעמנו חנה שם רבתה המלאכה. 

 

זכינו לחיות בדור מיוחד במינו, לאחר שזיכנו לראות התקיימות הנבואה״ וקיבצתי אתכם מכל הארצות״ לאחר שעמ״י אסף בימי הגלות הארוכים את כל הנצוצות המפוזרים בעולם, את כל ערכי הטוב הנמצאים בגוים. כי טבע הטוב להימשך ולהתחבר לטוב יותר גדול. 

 

היום תפקידנו הוא לחבר כל הנצוצות לאור אחד גדול ובהיר, עבודה זו נעשית דרך החיבור וההפריה בין כל העדות והזרמים בעם. החיבור נעשה דוקא מתוך המחלוקות הפנימיות. ומכאן נוכל להאיר לכל העולם כולו אור של אמת, צדק, חסד ושלום המבוסס על אמונת היחוד.

 

במובן מסוים העולם מרבה לתקוף ולבקר אותנו כיום, דוקא מתוך רצון פנימי ללמוד מאיתנו, מתוך הכרה שיש לנו מה לתרום ולקדם את העולם. 

קוּמִי אוֹרִי כִּי-בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה עָלַיִךְ זָרָח:
כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְ-הֹ-וָ-ה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה:
וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ: (ישעיהו ס)