ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.  ו וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.  ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַי-ה-וָ-ה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְ-ה-וָ-ה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.  ח וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.

עוד תלונה של העם, נמאס להם לאכול מן, הם קוראים לו לחם קלוקל. והם טוענים שאין מים. אבל בשונה מתלונות קודמות הדומות לזו, כאן הם חוטפים!

נחשים נושכים את האנשים, וימת עם רב מישראל. המסר כמובן עבר, העם מתנצל ומבקש שמשה יתפלל עליהם להסיר מהם את הנחש. אבל גם עכשיו התרופה לא מגיעה אוטומטית, משה מכין נחש נחושת, ושם אותו על נס. מי שרוצה להתרפא צריך לעשות מעשה, צריך להביט על נחש הנחושת כדי לחיות. 

למה תלונה זו מביאה לעונש כה כבד?

מה קרה שדוקא עכשיו נמאס להם המן? כבר ארבעים שנה שהם אוכלים אותו ואין להם בעיה איתו?

למה התרופה מצריכה השתדלות שלהם, ולא באה אוטומטית?

למה דוקא הנחש נבחר להעניש אותם? ויותר פלא למה לרפואתם נבחר גם הנחש?

כאשר התלוננו העם שאין להם מים בעבר, ואכן לא היה להם מים, אף שהתלונה היתה לא מנומסת, העם לא נענש עליה ומים קיבלו. אבל כאשר התלונה לא מוצדקת, יש להם מים ויש מן, אז מגיע העונש הכבד. 

נראה שתלונתם על המן, מתפרצת עכשיו בגלל שהמסע עומד להסתיים, עוד מעט והם יאכלו מתבואת הארץ, הם הושפעו מהרגשת המזל שלהם, שהמן עומד להסתיים. התעורר החשק אצלהם לאכול לחם שמזיעים עבורו. גם התינוק עוד לפני שמפסיק לקבל את חלב אימו, מתעורר רצונו לאוכל מוצק. 

על כן גם רפואתם לא מיידית, ומצריכה אותם להשתדלות מצידם. 

הנחש נבחר לתפקיד, אומרים חז״ל כמו תלונתם שבאה ללא הצדקה ותועלת, גם הנחש אין לו תועלת והנאה בהכשתו. ואומר רש״י שהנחש לקה על הוצאת דיבה, ובא להפרע ממוציאי דיבה. 

חז״ל שואלים, וכי נחש ממית וכי נחש מחיה, אלה בזמן שישראל משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים. 

נחש הנחושת עורר את ישראל להביט לשמים, להשתעבד לקב״ה, להכיר שהמכה לא היא הבעיה האמיתית. דוקא הנחש נבחר לאמצעי הרפואה, להשכיל אותנו שהנחשים הם שהביאו את ישראל להתרפא מהמחלה של כפיות הטובה והלשון הרע שהעם דיבר. 

חז״ל אומרים שבשונה מהחשיבה האנושית, הקב״ה במה שמכה בו עצמו מרפא. 

לא פלא שבשפה העברית המשבר הינו גם כסא היולדת. הרפואה צומחת מהרפיון. הצרות מביאות לאוצרות. הגלות לגאולה. והנסיונות להתנוססות.