אומרת הגמרא בסנהדרין (ק'ה ע'ב), שכל הברכות שבירך בלעם את ישראל חזרו לקללה, חוץ מ״מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל' – שהברכה נשארה שרירא וקיימת. וכך אומרת:

א''ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו: ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות {במדבר כד-ה} "מה טובו אהליך יעקב", לא תשרה שכינה עליהם "ומשכנותיך ישראל", לא תהא מלכותן נמשכת "כנחלים נטיו", לא יהא להם זיתים וכרמים "כגנות עלי נהר", לא יהא ריחן נודף "כאהלים נטע ה'", לא יהיו להם מלכים בעלי קומה "כארזים עלי מים", לא יהיה להם מלך בן מלך "יזל מים מדליו", לא תהא מלכותן שולטת באומות "וזרעו במים רבים", לא תהא עזה מלכותן "וירם מאגג מלכו", לא תהא אימת מלכותן "ותנשא מלכותו" .

אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר {דברים כג-ו} ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות .(ע״כ)

ומבאר רש״י שם, שבתי כנסיות ובתי המדרשות לא יפסקו מישראל לעולם. 

כיצד אנו משתמשים בדברי בלעם הרשע בתפילתנו?

מדוע חזרו כל ברכותיו של בלעם לקללה, זולת "מה טובו", הרי נבואה טובה לא מתבטלת?

ומה המיוחד ב"מה טובו", שהיא נשארה לטובה מכל שאר הברכות?

עוד קשה מדוע בלק כה התרגז על בלעם, הרי ברכותיו ברובן התהפכו חזרה לקללות?

ומצד שני מדוע ריבונו של עולם ״טרח״ להפוך את הקללות לברכות אם בסופו של דבר הן חזרו לקללות?

באור העניין שאמנם נבואה טובה לא מתבטלת, אבל כשזו נאמרת רק מהשפה ולחוץ אין לה את אותה מעלה, כי העיקר הולך אחר הכוונה, וזו היתה שלילית במקרה של בלעם. 

מפשט הגמרא ומרש״י שם נראה שגם מה טובו אוהליך התהפך מכוונתו לקללם וכך הוא אומר:

ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות ואמר מה טובו אוהליך: 

אם כן גם הברכה של "מה טובו" היתה הפך קללה שרצה לקללם ומדוע רק היא נשארה כברכה?

הרי״ף (רבי יצחק אלפסי מגדולי הראשונים נולד בדיוק לפני אלף שנה במרוקו היה אחד משלושת הפוסקים העיקריים עליהם התבסס רבי יוסף קארו בחיבורו השולחן ערוך) מבאר הדבר. דבריו של בלעם היו יכולים לקבל שתי הבנות הפוכות, הבנה של ברכה ושל קללה. הקב״ה הפך את דבריו שיקבלו את המובן של הברכה. מה גרם למהפך זה? זכויותיהם של ישראל הם שגרמו, מכאן יוצאת גם אפשרות להפך, בזמן שאין לישראל מספיק זכויות, חלילה, יחזרו דברי בלעם הרשע לכוונת הקללה שבהם כמו שאכן קרה במהלך ההיסטוריה. אבל שונה ״מה טובו אהליך״ משאר הדברים, לפי שאין הקב״ה מעניש לאדם שלא יעשה מצוה ויתבטלו מהם כי הבא לטהר מסייעין אותו, ואין מעכב השם לאוהב דרכי תשובה לדרוש את השם ותהיה הבחירה בידו. (רי״ף על עין יעקב סנהדרין קה)

אכן זכה עם ישראל ובכל הדורות לא פסק מפיו קול התורה והתפילה. 

ע״פ הסבר הרי״ף גם מתישבות שאר השאלות ששאלנו. את בלק אין זה מספק שברבות הימים עמ״י יפסיד את השררה והשלטון אם אין יכולת להפסידן מהתפילה והתורה, וברור שעל ידם גם השלטון יחזור לישראל, לכן בצדק כעס בלק על בלעם. 

ריבונו של עולם איננו פוטקציונר, אין הוא עושה לנו הנחות בגלל היותנו עם סגולה, ולכן בדורות שלא היינו זכאים לברכות, הפסדנו אותן, וגם זו לטובה. ריבונו של עולם הפך את הקללות שלא הן יהיו המצב הקבוע של ישראל, כי ברוך הוא. אבל גם הברכות אינן מחויבות, ובאמת אינן לטובה כאשר ישראל חוטאים חלילה. 

קול התורה וקול התפילה הם הקולות החזקים ביותר, בלעם לא יכל להם וגם לא שאר רשעי עולם. זהו המשאב הלאומי החשוב ביותר שלנו, ובזכותו יבוא הגואל לכל ישראל.