במהלך הברית, המוהל מברך ברכת ״על המילה״. אבי הבן מברך ״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ״

יש עדות שנוהגים, שהאב מברך ברכה זו עוד לפני פעולת המילה (חלק מעדות המזרח וכך מורה הרב עובדיה יוסף שליט״א)

יש עדות שנוהגות שהאב מברך ברכה זו לאחר חיתוך הערלה ולפני הפריעה (מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים)

חכמינו הראשונים דנים בטיבה של ברכה זו שמברך האב. על מה ניתקנה הברכה? האם זו ברכה מסוג ברכות המצוות או ברכות השבח ?

כאשר האב הוא גם המוהל, האם גם אז יברך הברכה או שכבר יצא בברכת על המילה?

הבית יוסף (טור רס״ה) מביא את רבינו מנוח הסובר שאכן כאשר האב מל בעצמו את בנו, אינו מברך ברכה זו כדי שלא תהיינה שתי ברכות על מצוה אחת. וכמוהו גם דעת הראב״ד. 

הגהות מימון גם תוהה על מקומה של ברכה זו. אבל אומר שמכיוון שכבר ניתקנה ברכה זו, אם האב מל בעצמו את בנו לא ישנה ממטבע שטבעו חכמים ויברכה גם כן. 

אבל שיטת האבודרהם- ברכה זו ניתקנה על כל המצוות שחלות על האב כלפי בנו: למולו, לפדותו, ללמדו תורה ולהשיאו אישה. ומיום זה והילך הוא מצווה בכל אלו. לכן אף כאשר האב הוא המוהל, עליו לברך את שתי הברכות האלו.  

שיטת התוספות- זו ברכת השבח ולא ברכת המצוות. האב מברך ומשבח לה׳ על המצוה היקרה שזיכנו בה לקיימה. גם האב מעיד בזה שכל מעשהו היה לשם שמים. לכן מובן למה הוא מברכה לאחר המילה, כי השבח יותר נכון לאומרו אחרי שזכינו כבר בחסדי השם. 

שיטת הב״ח- זוהי כן ברכת המצוות. אולם יש בטקס הברית גם מצות חיתוך הערלה וגם מצות פריעה. ברכת ״על המילה״ קודמת לחיתוך הערלה. וברכת ״להכניסו בבריתו ״ נאמרת על הפריעה. כדוגמת זה אנו רואים בהנחת תפילין למנהג האשכנזים המברכים שתי ברכות: להניח תפילין ועל מצות תפילין. הסבר זה מתישב טוב עם מנהג המברכים ברכה זו בין חיתוך הערלה ובין הפריעה. 

יוצא מדבריו שאין הבן נכנס בבריתו של אברהם אבינו כל זמן שלא פרע. יצאו הישמעאלים שעושים ברית ללא פריעה ואינם נכנסים בבריתו של א״א. 

אכן הגמרא (שבת קלז) אומרת:

מל ולא פרע כאילו לא מל. כריתת הערלה מטרתה להסיר את חלקי הטומאה שאין לנו יכולת לקדש. הפריעה מטרתה לצמצם את הקליפה היותר עדינה שאין צורך לכרתה וכך ולגלות את הקדושה הישראלית. 

ערוך השולחן לעומת זאת סבור שהמילה והפריעה מצוה אחת הן, ולכן לא שייך לברך שתי ברכות. ולמה תיקנו את ברכת להכניסו? וכך כותב:

ולפי זה אני אומר דברכת "להכניסו" היא ברכה אחרת לגמרי, וזהו כאילו התינוק היה מברכה. והיינו שמקודם מברך "על המילה" כמו על כל המצות, ואחר כך מברכין על מה שצוה הקדוש ברוך הוא להכניס ילד ישראל מיום שנולד תחת כנפי השכינה, ולא ככל המצות שלא נצטוה האדם בה עד שנעשה גדול. ולא על עצם המילה מברכין ברכה זו, אלא שעל ידי מצוה זו נכנס נפש זה תחת כנפי השכינה, ונכנס בברית כלל ישראל, שזהו בריתו של אברהם אבינו שהקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית זה.

ולכן משיבין העולם: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה...", כלומר: שעיקר ההכנסה תחת כנפי השכינה הוא תורה ומעשים טובים, לכן מברכין אותו שיגיע לכלל זה.ע״כ דברי ערוך השולחן.