מדוע התחמק יונה מהשליחות של השם?
למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקודש והרי כולה נבואה לאומות ואין בה זכר לישראל?
מה פשר בריחת יונה, וכי יתכן והוא חשב שאפשר לברוח מפני השם?!
ומצד שני לא מובן מדוע השם מתעקש שיונה יבצע השליחות, החסרים שליחים למקום?!
כאשר מתחילה הסערה, והאניה חישבה להישבר, כל המלחים קוראים אל אלוהיהם ויונה לעומתם יורד לירכתי הספינה , וישכב וירדם, למה הוא הולך לישון, איך אפשר בכלל לישון במצב כזה?!
וגם כשפונה אליו רב החובל, מה לך נרדם קום קרא אל אלוהיך, אין יונה כלל עונה לו.
מעוררת פליאה תגובת המלחים למצב, הם מפילים גורלות לדעת בשל מי הרעה הזאת לנו, וכי כל האניות שיש להם סער בים מפילים אנשיהם גורלות, לדעת בשל מי הרעה?
אמרו חזל במכילתא שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, פרוש הוא חס על ישראל, ולכן ניסה להתחמק מהשליחות לנינוה, ביודעו שהם ישובו בתשובה בקלות , ויבוא מזה קטרוג על ישראל שאינם קלי תשובה כמותם.
ועוד שיונה הבין בין השורות,שרחמים על ממלכת אשור, צפויים להפוך לרועץ לישראל. ואכן לא אחר היום שמלכי אשור עלו על ישראל כבשו כמעט את כל הארץ והגלו את עשרת השבטים מהארץ, גלות שעד היום עוד לא נגאלה .
ולכך נכתבה נבואה זו בכתבי הקודש, כדי לעורר את ישראל לתשובה, ראו עם נוכרי אשר בפעם הראשונה שהוכיחם הנביא, שבו בתשובה שלמה מרצונם, והשם קיבל תשובתם, ללמדך שהוא חומל על בעלי התשובה מאיזה עם שיהיו, ומוחל להם. נמצא שספר זה נוגע לנו מאוד.
יונה הנביא ניסה להתחמק מהשליחות, לכן רצה לצאת מחוץ לגבולות הנבואה, קרי ארץ ישראל, לכן לשון הפסוק הוא ״בורח מלפני השם״, ולא מפני השם. פרושו של דבר שיונה לא רצה להיות כביכול לפני הפנים של השם, הפנים שמהם מקבלים את הנבואה.
וזהו מקום השכינה, ברחבי ארץ ישראל. וכך מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל.
כאשר התחיל הסער בים, יש להניח שיונה העלה במחשבתו שהסער בגללו, אבל הוא לא חשב שיש לו טעם להתפלל להשם, או מפני שהשם לא ישמע תפילתו, שהרי יונה מתחמק עכשיו בעצמו מהשם, ואולי הוא חשב שהשם כן יקבל תפילתו, ברם מצב זה יכשיל את נסיון הבריחה שלו, והוא היה איתן בדעתו להתחמק מהשליחות לנינוה.
ואולי הבריחה מלפני השם, גררה בעקבותיה גם בריחה מהמציאות, התנתקות מהמצב.
מובא בחז״ל (פרקי דרבי אליעזר), שהמלחים ראו מסביבם אניות שהולכות ושבות בשלום , רק האניה שלהם נמצאת בסער לכן הם הסיקו שהסער בא בגין נוסע מאנייתם, לכן הם הפילו גורל, לדעת מי מהם הוא הגורם לסער.
המעניין הוא שלאחר שהגורל נפל שוב ושוב על יונה, הם ניגשים אליו ושואלים אותו סדרת שאלות על זהותו ואורח חייו, אבל בזהירות רבה עם הרבה כבוד, היינו מצפים שיבואו בהאשמה ותקיפות ולא כך בעדינות.
כנראה הם מבינים שעומד לפניהם אדם דגול, אם האלוהים שלו מטלטל את כולם בים, רק כדי להכריח/שכנע אותו להסכים לקבל את השליחות שהתבקש לעשות, כנראה שהוא איש מעלה.
על כן כאשר יונה מציע להם להשליך אותו אל הים, הם כלל לא ששים למשימה, ומנסים בכל זאת לחתור ליבשה, גם מתפללים להשם שלא יגרום להם לשפוך דם נקי. לאחר שלא היתה להם ברירה והשליכו את יונה לים. הם זונחים את אליליהם, שבים בתשובה ומתגיירים. שנזכה להתעורר ולתקן את דרכנו בלי סערות וצרות,ודגי לויתן, אלה על מי מנוחות.
בברכה בעז מלט