מובא במשנה :
וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: (מסכת יומא, ו, ב)
המשנה עוסקת בסדר העבודה בבית המקדש ביום הכפורים. שלוש פעמים היו שומעים העם את השם המפורש יוצא מפי הכהן הגדול במהלך היום הקדוש. ואך ורק ביום זה.
מה ענין שמיעת השם המפורש דוקא ביוה״כ? למה אסור לאמרו בזמנים אחרים?
אבל ראשית ברצוני להדגיש ולומר שלפי תפיסת היהדות, אין לקב״ה עצמו כל שם, כי אין לנו בו כל תפיסה שהיא וכל הגדרה שהיא. כל שמותיו של הקב״ה הינם או תארי כבוד, תארים שוללים( תאורים על דרך השלילה), ותארי פעולות שלו בעולם. אף אחד מהם אינו שמו באמת!
אפתח במשמעות השם המפורש. אמנם איני יכול להקיף את כל עומקו, אלה רק מעט מזעיר כפי דלות הבנתי. והנה שם זה שייך לשורש ה.ו.ה ושורש זה הינו הבסיס להטיות של היה הוה ויהיה. אפשר לומר שזה השורש החשוב שבשורשים, והוא הבסיס ליחוס הזמנים.
והנה מכל שמותיו אלו, השם המפורש הינו החשוב שבכולם. הוא מייחס לה׳ את הוית כל העולמות. והוא סוג של הרכבה בין ההטיות השונות של שורש הויה בעבר הוה ועתיד. ומזכיר לנו שה׳ הינו מעל הזמן, והוא המהוה את הזמן וכל הויותיו.
בעולם החומרי הגלוי שם הויה מסתתר מאחורי הנהגת עולם הטבע.
בעולם הטבע העבר חלף עבר, העתיד עדין וההוה כהרף עין. בעולם הזה את הנעשה אין להשיב, אבל אצל י-ה-ו-ה, העתיד לא פחות ממשי מהעבר, והעבר לא פחות חופשי מהעתיד.
כבר אבות האומה הכירו שם זה של ה׳, אבל הוא היה עדיין רק בתאוריה. לראשונה בהיסטוריה הוא התגלה לעין כל ביציאת מצרים ובמתן תורה.
מפאת נשגבותו של שם זה, אסרה עלינו התורה לקוראו ככתבו. מובא בתחילת ספר שמות: זה שמי לעֹלם (שמות ג, טו) ומבארת הגמרא(פסחים נ) ורש״י בעקבותיה : לעלם כתיב חסר- לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו.
בקריאה בתורה אנו קוראים במקומו את שם א-ד-נ-י שגם הוא שם גבוה ומשמעותו שה׳ הוא אדונו של עולם. את זה אנו יכולים לתפוס.
מה המיוחד ביום הכיפורים שבו כן נאמר שם זה מפי כהן גדול?
אומרת התורה על יום הכיפורים:
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה תִּטְהָרוּ: (ויקרא טז, ל)
זהו היום היחידי בשנה בו הותר לכהן הגדול להכנס לפני ולפנים לקודש הקדשים, ובו הותר להעלות על שפתי הכהן הגדול את השם המפורש.
התורה אומרת: לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה תִּטְהָרוּ. היא קושרת את יכולת הטהרה שלנו ביום זה לשם המפורש. יש כאן פגישה מיוחדת מאוד של נציג העם- אישיות ציבורית מרוממת בזמן המיוחד בשנה ובמקום המיוחד בעולם.
כשברא השם את העולם, ובכך גם הסתיר את מלכותו, הוא השאיר לעצמו נקודה קטנה בעולם. והוא השאיר לנו נקודת חיבור אל האין סוף, בנקודה שממנה נשתת העולם, שממנה הכל התחיל. בה ישנה אפשרות להפגש עם המעבר.
גם בזמן הוא השאיר יום אחד שהוא יום שמעבר.
מובא בתהלים:גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם.
וחז״ל דרשו את הפסוק שימים יוצרו ויום אחד לא נמנה איתם, זהו יום הכיפורים.
ביום זה אנו נדמים למלאכים, לא אוכלים ולא שותים, אנו נפגשים בו עם העולם שמעבר, עולם החירות. בו נגלה לעיננו מבט אחר על המציאות- גם כל הטעויות והנפילות שעברנו יש להם תפקיד. אנו מבינים שגם לסטן יש תפקיד(זמני) בעולם. וגם העבר ניתן לתיקון. בעולם החירות גם הסטן מברך אותנו על שניצחנו אותו. יהי רצון שנזכה ביום הכיפורים להיטהר לפני י-ה-ו-ה מכל חטאותינו.
בברכה בעז מלט