האם היו אלה מטות שונים? ואם כן מה מבטא השוני ביניהם?
וכיצד התחלקו המשימות בין משה לבין אהרן?
נאמר בפרשת וארא:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. (שמות ז,א)
ובהמשך:
ח וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. ט כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה--יְהִי לְתַנִּין. י וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם. יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה.
כשה׳ מצוה על משה בפסוק ט׳ לומר לאהרן לקחת את המטה, לאיזה מטה מתכוון? האם מטך שלך משה או שמשה אמר לאהרן מטך שלך?
אבן עזרא מפרש שהוא מטה משה שנתנו לאהרון.
לעומתו הכלי יקר מפרש שהיה זה מטה אהרן, ושני מטות משחקים כאן תפקיד. מטה משה- בו עשה משה האות לבני ישראל שהפך המטה לנחש והחזירו למטה. ובו גם מכה משה את היאור והופכו לדם. ומטה אהרן זה שנהפך מול פרעה לתנין ולאחר שחזר להיות מטה בלע את מטות חרטומי מצרים.
פשט הפסוקים מורה יותר לענ״ד כהבנת הכלי יקר שאכן שני מטות היו.
באותות שעשה משה לפני בני ישראל הוא הופך המטה לנחש. ולעומת זאת כלפי פרעה הופך מטה אהרן לתנין דוקא.
פשט הדברים שהמצרים נמשלו לתנין, במיוחד פרעה. וכך קורא לו יחזקאל הנביא: כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו (יחזקאל כט׳). לכן מטה אהרן שנהפך לתנין וחזר להיות מטה, בלע כמטה את כולם. לומר שכוחם של ישראל הנמשלים למטה גבר על כוחם של מצרים. התנין דרכו לבלוע הכל אבל יש כוחות הגדולים ממנו.
לעומת זאת מטה משה הנהפך מול עיני ישראל לנחש. רומז לישראל אשר נמשלים למטה, שהינו ישר. בהיותם במצרים נהפכו לנחש בהשפעת השעבוד. הנחש רומז ללשון הרע וסכסכנות, והוא שפל ומלוכלך בעפר. כך ענינו בגן עדן, וכך גם במדבר כשהוציאו לעז על משה ואהרן. גם הנחש כמו התנין חזר להיות מטה בידי משה, ללמד שיש תקנה לישראל, ובהנהגת משה חזרו הם לישרותם. וב״ה נחזור גם אנו להיות מטה ישר.
בהמשך הפרשה בתאור מכת הדם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם: {טו} לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ: {טז} וְאָמַרְתָּ אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה: {יז} כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם: {יח} וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר: (ס) {יט} וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים: {כ} וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: {כא} וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
והנה מפשט הפסוקים נראה ששני המטות שיחקו כאן תפקיד במכת הדם. משה מצווה להכות במטהו על היאור ולהפכו לדם. אהרן מצוה לנטות במטהו על מימי מצרים ועל נהרותם. אין אלו מים הנמצאים לידו, לכן הוא מטה את מטהו באויר ולא מכה בו. ולכן אומר הכתוב ויעשו כן משה ואהרן, כל אחד מהם עשה את חלקו. למה היה נצרך ששניהם ישתתפו בביצוע המכה?
אולי היה זה כדי ללמד את אהרן את דרך ביצוע האותות והמופתים. מה שנקרא סטאז. במכת בצפרדעים כבר כל ביצוע המכה נמסר לאהרן לבדו. גם במכה זו אהרן נטה את מטהו ולא הכה בו.
אפשר לראות חילוק כזה בין המטות , מטה משה משמש להכאה ואליו מטה אהרן יותר רך, והוא מטהו באויר בלבד. עוד הבדל שמטה אהרן פועל יותר למרחקים מאשר מטה משה, כי אהרן הכה את כל מימי מצרים גם הרחוקים. ומצד שני היאור שהוכה על ידי משה באש וכל הדגה מתה בו מה שאין כן בשאר מימי מצרים שהוכו על ידי אהרן. בהמשך הדרך משה רבינו מסיים את מנהיגותו בעקבות הכאת הסלע במטהו. ואמנם גם אהרן נענש, אבל למטהו של אהרון יש המשך לדורות בצאצעיו הכהנים.
בברכה בעז מלט