בס"ד ט"ו בשבט התשע"ד
למה אחר שציוה ה׳ ׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׳, ציוה גם ׳לא תעשה לך פסל׳, והרי בכלל יהיה גם תעשה? אם כן העשיה אסורה כבר באיסור קודם?
וגם למה אמר לך, וכי לעשות פסל למישהו אחר יהיה מותר?!
ולמה קרא לצלמים פסל, מה פרושו?
למה אומר כאן אל קנא? במה שייכת הקנאות אל ה׳?
ולמה אומר שיפקוד עון האבות על הבנים השלשים והרבעים, מה ההצדקה לכך ומה הקשר לאיסור פסל ומסכה?
מבאר אור החיים הקדוש:
באיסור עשית פסל ומסכה לא נאמר לשון אלוהים, ובזה אסרה התורה הגם שאינו מייחס לפסל אלוהות. אלה שמדבר כאן על מה שנקרא עבודה זרה בשיתוף. ובאה התורה לשלול את המאמינים שאמנם ה׳ הוא מלכו היחיד של העולם, אבל יחשבו שאין זה כבוד שתבוא בריה שפלה אפלה כמוני ותשאל שאלות מלפני המלך הגדול והנורא. ובחשבם כך יפנו למשרתי עליון בשביל שיהיו אמצעי בינם לבין ה׳. ומתוך כך יבואו לכבד שמשים אלה ולהשתחוות אלהם. ובטעות זו טעו רוב העובדים ע״ז. באמת אין לה׳ כל מגבלה. ואין לנו מגבלה לפנות אליו בכל טרדותינו ובקשותינו. וכן יש חוסר ישרות בפניה אליהם. אם מגיע לך מבוקשך אז למה תבקש אותו בתורת פרוטקציה. ואם אינו מגיע, למה תבקש את שאינו שלך.
התורה קראה להם פסל, הפשט כי הכנתם נקראת פיסול ודומה במובן לפיצול, וכך אומר ה׳ למשה רבינו ׳פסול לך שני לוחות אבנים׳ כמו יעקב אבינו שפיצל פצלות בענפי הלוז והערמון. ושמם רומז כי העובדים אותם מודים שהם פסולת ולא אלוה הם. או יקראו פסל שה׳ פסלם, ומעשה פסול הוא להכינם.
טעם אומרו לא תעשה לך, ושאלנו וכי לאחרים מותר לעשות?!
אפשר לומר שמדבר כאן על עם ישראל ביחוד, ולשאר אומות לא אסר עשיית פסלים. אנו נחשבים כרעיתו של הקב״ה, כך מובא למשל בשיר השירים. ולכן אומר לנו ה׳ אל קנא, כבעל המקנא לאישתו אם יראנה מתחבקת ומתנשקת עם זולתו, ולא כן שאר הגוים אשר אינם נחשבים לרעיתו של ה׳.
או נאמר לא תעשה לך פסל, אבל תעשה לה׳ כשיצווך. שהרי מהר מאוד לאחר מעמד הר סיני ה׳ ציונו לעשות לו משכן ובו ארון וכרובים וכו.
או נאמר על דרך הרמז ׳לא תעשה לך פסל׳, בא לומר שאין אתה רשאי לפסול עצמך. אל תאמר הן אני עץ יבש. ואין אדם משים עצמו רשע.
או נאמר שמעשה עשיית הפסילים גורם לפסילת עושיהם בעיני ה׳. וכן הסוגדים לאלילים עושים עצמם לפסלים בעיני ה׳.
או נאמר שבא הכתוב לומר אם אתה עוסק בלפסול, דע לך שאת עצמך אתה פוסל.
מובא בתלמוד במסכת קידושין ע:
מאי טעמא אכריז מר עליה דעבדא הוא? אמר ליה דרגיל דקרי אינשי עבדי, ותני כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל במומו פוסל.
שם מדובר על אחד שהיה רגיל לקרוא לבריות עבדים, ושמואל הכריז עליו שעבד הוא, כי הפוסל במומו פוסל.
טעם אומרו פוקד עון אבות,
הפשט נראה שבא לענות על השאלה, אם ה׳ אכן אל קנא וכה מקפיד על עשיית הפסל ומסכה, למה אנו רואים עובדי אלילים ואינם נענשים? לזה עונה ואומר שה׳ פקד עוון אבות על בנים...
פעמים שאינו מעניש מיד אלה דוחה העונש לדורות הבאים.
ולמה דוחה?
1. כדי שלא יתבטל חופש הבחירה בעולם, ה׳ בוחר לפעמים לדחות את העונש ולהסתיר הנהגת המשפט.
2. זהו ממידת רחמיו יתברך, כי על ידי שדוחה העונש, יתכן שהחוטא ישוב בתשובה וינצל, או יתכן שבניו יתקנו מעשיו וברא מזכה אבא. יוצא שיש קשר בין הסבל שעלולים בניו של אדם לסבול בגינו ובין יכולתם לזכות אותו במעשיהם הטובים. יכולתנו לסבול בגין קלקולי הזולת גם נותנת את יכולתנו לזכות אותו.
3. אדם משפיע על צאצעיו לטוב ולמוטב, שאם לא כן לא היה לנו כל תועלת במלאכת החינוך, וכיון שאדם משפיע על צאצעיו, יכולים הם גם להשפיע עליו.
מכאן למדנו שהשפעת אדם לצאצעיו פועלת רק ארבעה דורות.
4. הפסוק כאן רומז להנהגת הגלגולים, שכן על פי המקובלים ה׳ נותן אפשרות במשך ארבעה דורות של גלגולי נשמות להשלים את התיקון בעולם.
נכון להיום, ברוך ה׳ עבודת האלילים התצמצמה הרבה בעולם, אבל אין לנוח על זרי הדפנה. עדין מאות מליוני אנשים בעולם סוגדים לאלילים. ואף בעולם המערבי שנגמל מזה, יש סגידה לאלוהי הכסף או כל מיני כוכבי זמר וכדו׳.
התורה אוסרת לעשות פסלים בדמות שמש, ירח או כוכבים, דרקון , בני אדם או מלאכים. ודמויות שיש העובדים אותן. פסל של אדם שאינו שלם לא נאסר לעשותו. בכלל פסלים גם נחשבים תבליטים. וצורת חמה לבנה וכוכבים אסור גם כשאינם בולטים, כמו בציורים.
לא נאסרו פסלים של חיות, עופות, דגים, עצים וכיוצא בהם.
ומסיימת התורה את הדיברה במידת החסד של ה׳. עושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצותיו. גדולה מידת חסדו ממידת הדין שהיא לאלפים .
בברכה בעז מלט