מענין להתבונן בשת״פ שבין בני שבט יהודה ודן לנצח על מלאכת בניית המשכן . למשימה נבחרו בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה ואיתו אהליאב בן אחיסמך משבט דן. 

מעניין ששני שבטים אלו הם היחידים שנמשלו בתורה לאריה. ובית המקדש גם נבנה בדמות אריה, ונקרא בין השאר על שם האריה  

אבל שונים ביניהם שני שבטים אלו בכך שיהודה היה שבט המלכות וההנהגה הטבעי בישראל ואילו דן היה שבט האנרכיסטים. אלו שאוהבים לעבוד לבד כדוגמת שמשון. לכן ממשילו יעקב אבינו גם לנחש, שהוא עובד לבד. 

כנראה שהיה צריך לבניית המשכן לשני הכוחות המנוגדים הללו, כדי שהמשכן גם ידבר ויתאים אל הציבוריות הישראלית וגם יתאים לאדם הפרטי האינדבדיואלי. 

כך הביטוי התנכי לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו גם משקף איזון זה. בהקבלה אלינו יהודה נמשל לגפן- היא מסמלת את החברתיות. ודן את התאנה-המבטאת את הפרט העומד בפני עצמו. 

לכן דן נמשל גם בדברי משה לגור אריה, הגור חי את עצמו לעומת יהודה שנמשל לאריה בוגר, המנהל את השבט. 

המשכן נועד לרומם את חיי הקהילה ולהוותם וכנגדם הובאו קרבנות הצבור.  וגם נועד לרומם כל אדם ואדם פרטי  לדבקות בה׳. יבוא כל בשר להשתחוות לפני ה'. והתבטא הדבר בקרבנות היחיד. 

לשם כך נבחרו שני אומנים שהיו צריכים לנסוך בצורת הכלים שבמשכן את ההשפעה המרוממת הפרטית עם ההשפעה הממלכתית המסודרת והשמרנית. 

בברכה בעז מלט