חז״ל דרשו פסוק זה על הכנסת כלה והלוית המת. 

ולכאורה הוא פלא גדול שהרי אלו הארועים הכי המוניים בחיינו וכמה רחוק ההצנע מהם?

אפשר לומר שלכן ציוותה התורה והצנע, שעלינו להזהר ביחוד בהם לנהוג בהם במידת הצניעות. לא להסחף להוצאות גדולות וראותניות ולא לפגום בגבולות הצניעות הראוים להיות בין גברים ונשים.  

אולם המהר״ל הלך בכיוון אחר, לפיו אין סתירה, דוקא ההמוניות שמלווה ארועים אלו יוצרת את ההצנעה, אנו עוטפים אותם באנשים אוהבים ומחבקים. 

ההתקהלות בתוך החברה מגוננת ומחזקת את האנשים ובמיוחד נחוץ הדבר בעיתות אלו. 

אפשר להסביר זאת גם בדרך פשטנית יותר, היות החתונה בקהל רב, עוזרת לבצר את מעמד המשפחה החדשה שהצטרפה עכשיו למועדון. אם חלילה יחליטו בני הזוג להתגרש הם יאלצו לאכזב המוני אנשים ולכן הם יחשבו עשר פעמים לפני שיעשו מהלך כזה. ולהבדיל האבל בראותו כמה אנשים אוהבים אותו יש לו בעולם , קצת מתנחם על אובדן יקיריו. הצבור מצמצם את הרגשת הבדידות שמלוה פעמים רבות את האבלים.  

במבט יותר רוחני אנו רואים שהתקהלות בתוך הצבור שומרת על היחיד, כמו שאומרת האשה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת".

הצבור תמיד יקבל יחס יותר סובלני מעצם היותו קהל רב. ואפשר גם להבין זאת כך, אדם המעורב עם הצבור באמת פחות עלול ליפול למקומות רעים, כי הצבור מתקן את חלקיו על פי רוב. 

הצבור גם בהשתתפו בחתונה אומר לזוג הצעיר, אנחנו מאמינים בכם, אנחנו מחזקים אתכם. כך הזוג מקבל כוחות חיים למלאכת הקמת ביתם המשותף. 

היום לצערנו הגרושים נעשו נפוצים יותר וזה נותן לבני זוג לחשוב שאינם כל כך מאכזבים את קורוביהם אם יתגרשו, והעניין כמובן איננו מסתים רק באכזבת קרובינו, בכל גרושין יש ממד של כשלון, אמנם לפעמים אין ברירה אחרת, אבל ברוב המקרים הם תוצאה של חוסר מוכנות להשקיע בזוגיות, חוסר רצון לעבוד על המידות שלנו ולתקנן. 

על פי זה נאמר שדבר התורה והצנע לכת הנדרש להכנסת כלה בא ללמדנו כיצד עלינו לגשת לחיי משפחה. אם נגש אליהם בהצנע לכת, יקל עלינו להצליח במשימת חיי המשפחה. בהצלחה!

בברכה בעז מלט