פרשת תזריע פותחת כך:

{א} וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: {ג} וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

למה יולדת בכלל אמורה להיות טמאה? ומה הקשר בין טומאתה לברית הנערכת ביום השמיני?

התשובה הפשוטה שטומאת היולדת נובעת מחסרון החיים בגופה. אמנם היא הביאה חיים לעולם ויש בזה דוקא קדושה ושמחה גדולה, אבל במישור הפרטי של היולדת היא איבדה חיים, העובר היה חלק ממנה ועכשיו הוא עבר להיות עצמאי. וכך גם מרגישים ההורים כאשר הגוזלים גדלים ופורחים מן הקן, אפילו שזה טובת הילדים. 

והסמיכות לברית המילה מורה שהתורה רוצה שהיולדת כבר תהיה טהורה בשעת הברית. 

יותר בעומק העניין, הטומאה שייכת אל השבע והברית אל השמונה. השבע מסמל את חיי העולם הזה, בו יש תנועה ושינוי. טומאה וטהרה. הברית לעומת זאת עוסקת בקבוע ומוחלט. היא מקושרת לעולם הבא שאין בו לא טומאה, ולא יצר הרע.   

אבל קשה להסכים, למה סידר ה׳ כך שהופעת חיים תבוא על ידי טומאת היולדת? מה פשר חוסר השלמות הזה?

והנה אדם הראשון נברא מהול. ואומרים חז״ל שמושך בערלתו היה. אם כן הטבע המקורי כן היה מתוקן. וכך נראה גם ביחס לאשה, אשר רק לאחר החטא נגזר עליה בעצב תלדי בנים, וללא החטא היתה יולדת בלי צער ובלי טומאת לידה. וגם הארץ התדרדרה מדרגתה-דרגת גן עדן ונתעטפה בקליפות רבות, בגינם נגזר עלינו יגיעות רבות להוציא לחמנו.  

וכך כותב אור החיים הקדוש :

 ודבר ידוע כי בריאת אדם הראשון היתה בריאה תמה בבחינת הקדושה מושללת מכל רע, ולזה לא היתה בתכונתו בחינת הערלה, ובסיבת החטא משך בערלתו (סנהדרין לח:), ונולדה בו בחינת הערלה, וגם נמשך מזה שליטת הטומאה באשה והוא דם נידותה כי הוא זה סיבת היותו כמאמרם ז''ל (ערובין ק: כתובות י:) גם באמצעות חטא האדם נזרע זרע רע בכל ממשלתו ותוציא הארץ פריה בקליפות רבות, וזה לך האות כי אין אדם יכול ליהנות מהחטה עד עשות בה מלאכות רבות מלפניה ומלאחריה במספר עשרה הלא המה סדורים בפרק כלל גדול אמרו בשבת (דף עג:) עד האופה, כנגד עשרה קללות שנתקללה האדמה כאמור בדבריהם ז''ל בספר הזוהר הקדוש (פנחס רמג) ולזה כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ דכתיב (זכריה יג) ואת רוח וגו' מן הארץ לרמוז גם בחינת הארץ עצמה ואז תוציא הארץ גלוסקאות, פירוש אין צורך לאחד מעשרה מלאכות אלא הארץ מעצמה תוציא גלוסקאות לחם שאין צריך מכשירים,( עד כאן)

אם כן באמת בלכתחילא לא היתה צריכה להיות לא טומאת היולדת ולא ברית המילה. חטא אדם הראשון השפיל את כל העולם ואותנו איתו. היצר הרע והטומאה הפכו להיות פנימיים לאדם, בגינם היולדת טמאה והתינוק עושה ברית מילה להסיר הערלה. 

אבל פלא מדוע וכיצד חטא אדה״ר גרם להיות הערלה עלינו מלידה. כיצד גרם להשתנות הטבע? מדוע לא גרר רק את ענשו הוא וזהו?

שמעתי על כך תשובה מכבוד הרב יהודה שלוש. חטאו היה עוד ביום השישי לבריאה, טרם יצא העולם מפס היצור. לכן חטאו הביא לשינוי פס היצור. אחד הביטויים לכך שהנחש הוא יצר הרע הפך להיות פנימי לנו בעקבות החטא היא הערלה. 

הנביאים מבטיחים לנו שעוד נגיע ליום בו ימול אותנו ה׳ מערלתנו, או אז נחזור לטבענו הבראשיתי המתוקן. והנשים תלדנה ללא עצב. והארץ תתן את יבולה ללא עמל ויגיעה. 

בברכה בעז מלט