התורה מביאה את ברכת השגשוג השלום השלוה והשראת השכינה כשכר אם נלך בחוקות השם.
וכך פותחת פרשת בחוקותי:
ג} אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: {ד} וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: {ה} וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: {ו} שני וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: {ז} וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב {ח} וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: {ט} וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:{י} וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: {יא} וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: {יב} וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:
כיצד נוכל לזכות לברכות אלו. למה הכוונה בלשון אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ?
י״א שבחוקותי הכוונה שתעסקו בתורה ותעמלו בה על מנת לשמור אותה.(רש״י)
אבל להסבר זה קשה וכי עד היום לא היה כן בישראל וטרם זכינו למימוש הברכות.
י״א שהדגש כאן הוא על ההליכה בחוקות התורה. לימוד לבד לא מספיק אלה שצריך את ההליכה גם, התנהלות החיים המעשיים שלנו לאור התורה , אז נגיע ליום המיוחל. (אוה״ח)
י״א שהדגש כאן על עבודת השם מאהבה היא שתביא לכל הברכות הכתובות בתורה שיחולו. ההגיון בהסבר זה שבו יש לנו סיכוי לעמוד והנוהג עם השם במידת האהבה גם זכאי שהשם ינהג עימו בהתאם אפילו אם במידת הדין איננו זכאים לכך. (ספורנו)
וי״א שהתורה דיברה כאן על שמירת השמיטה והיובל שהוזכרו בפרשה הקודמת. (רבינו בחיי). להסבר זה יש תמיכה מסמיכות הפרשיות, וגם ההגיון שאם אנו נעמוד באתגר של מצוות השמיטה והיובל, אנו נשלים את תכלית מתן התורה. שהינה לחבר שמים וארץ, לגלות את הקדושה שבארץ ע״י שנתקן את היצרים היותר קשים בנפשנו, את התאוה הקנאה והכבוד. אזי מידה כנגד מידה גם השם יגלה את הקדושה שבארץ.
אפשר להביא חיזוק נוסף להסבר זה על דרך השלילה, בהמשך נאמרו הקללות אם לא נלך בחוקות השם, וביניהם נאמר:
{לד} אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: {לה} כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:
בפשיטות אומרת התורה שאם לא נלך בחוקות השם הארץ תנוח בזמן גלותינו ותשלים את השמיטות שלא שמרנו בארץ.
י״א שהתנאי המדובר בפרשתנו לקבלת ברכות השם הינו בהיות כל עמנו כולם צדיקים ויושבים בארץ. אז ורק אז יסכים השם לשנות סדרי בראשית ולא לנהוג עמנו לא בגופנו ולא בארצנו לא בכלל ולא ביחיד על פי הטבע. אז גם לא נצטרך לרופאים ורפואות. אז ישרה השם שכינתו בתוכנו. (רמב״ן)
להסבר זה הדגש כאן על היחד. עבור צדיק יחיד אין חפץ השם לשנות סדרי בראשית, אבל כוחו של צבור בספירה אחרת לגמרי. חברה המתנהלת ביושר ובצדקה מביאה לקידוש השם עצום בעולם, וגם מחזקת את חבריה בדרך הקדושה. זהו האתגר הגדול ושכרו בצידו.
בברכה בעז מלט