השם מצוה על ישראל לא להתגרות בהם מלחמה ולא לרשת אותם, מדוע? האם אינם בכלל ארץ ישראל?

כך אומרת התורה:

וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: {ה} אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: {ו} אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: {ז} כִּי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר: {ח}  וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר (ס) וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב: {ט} וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: (דברים ב, ד-ט)

הנה פשוט הוא שארצם בכלל הארץ המובטחת, אבל למרות זאת השם מצוה לא להילחם בהם עכשיו. כאן נחשף לראשונה שהבטחת הקב״ה לאברהם אבינו עשרת עממים הולכת להינתן לישראל בשני שלבים: ירושת בית ראשון -7 עממים, וירושת בית שלישי- שלושת העממים הנותרים. בעצם כבר בלעם הרשע רמז לזה באומרו לבלק מלך מואב לפני פרידתו ממנו:

 וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: {טו} וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: {טז} נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: {יז} אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת: {יח} וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל: {יט} וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר: (במדבר כד, יד-יט)

למה השם ציוה לא להלחם בהם ולא לירש ארצם?

אפשר לומר שהסיבה לכך כי הם אחינו, עשיו אח של יעקב אבינו, ועמון ומואב הינם בני לוט אחיין של אברהם אבינו. הפסוקים מדגישים את האחווה כגון ״וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו״

יש פה לימוד חשוב התורה מצוה לנהוג באחווה גם לאחים שאינם נוהגים כך כלפינו. מיהו בהמשך ההיסטוריה כאשר עמים אלו לחמו בישראל הכו בהם מלכי ישראל ללא רחם( שמואל ב, ח-י)

אם כן חזרה שאלה למקומה, למה אסרה תורה להילחם בהם?

לדעת רש״י:

ירשה לעשו. מאברהם, עשר עממים נתתי לו, שבעה לכם, וקיני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחת מהם לעשו, והשתים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותו היא, עשאו כבנו: 

מרש״י משמע שבעצם לא כל 10 העממים ניתנו לנו, 7 לנו ו3 לעשיו, עמון ומואב. עוד למדנו ממנו שאין השם מקפח שכר כל בריה, כאן קיבלו בני לוט שכר על מעשה אביהם. גם בני עשיו קבלו שכר על כיבוד אב של עשיו( רבינו בחיי). 

אבל הרמב״ן תוקף את שיטת רש״י. ומבאר שארץ 3 עממים ראויה לנו, אבל השם ציוה לא לקחתה מהם אחר שזכו לכובשה בניסים. 

אפשר להוסיף ולומר שזכותנו לכבוש את הארץ מהכנענים אחר שהם השתלטו עליה שלא כדין ולקחוה מבני שם שהם בעליה של הארץ. שהעולם המיושב התחלק בין בני נח. אירופה ניתנה לבני יפת. אפריקה לבני חם ואסיה לבני שם. והכנענים מבני חם היו ולכן כיבוש הארץ מהם היתה לגיטימית, אבל עשיו עמון ומואב גם ממשפחתנו, ולכן עדין היתה להם זכות בארץ. במשך השנים הם הפסידו זכותם ונחלתם. 

אגב התורה לא מזכירה זכות כזו לבני ישמעאל על הארץ. ואף בקוראן מפורש שהארץ נתנה לבני ישראל לנחלה ולא להם. אבל הזהר הקדוש כותב שלעתיד לבוא הישמעאלים לא במהרה יתגרשו מהארץ בשביל זכות קיום מצות מילה שהם מקיימים. ונכון להיום כבר הפסידו זכות זו בשל כל פשעיהם...

במבט יותר פנימי אנו מבינים שלא זכינו בבית ראשון לירש את כל הארץ המובטחת כי לא היינו בדרגה רוחנית המספיקה להתמודד עם עוצמת החיים הגדולה של כל הארץ, לכן ברחמי השם עלינו קיבלנו את הארץ בשלבים. גם היום אנו רואים שהארץ לא ניתנת לנו כולה בבת אחת כדי לאפשר לנו להכשיר כוחות בינתיים עד שנזכה לקיום הבטחת השם לאברהם אבינו בשלמותה. אין עניין הארץ השלמה חמדת אדמה או תאות שלטון, אלה תנאי חיים אשר יאפשרו לעם ישראל לתקן עולם במלכות שד"י.

בברכה בעז מלט