בפרשת נצבים מסופר שמשה רבינו כורת ברית בין בני ישראל ובין הקב״ה.
{ט} אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: {י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: {יא} לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
שואלים כל הפרשנים מה צורך היה להעבירנו בברית מחודשת עם ה׳ אחר שכבר כרתנו עם השם ברית בהר סיני?
וענו על כך מספר תשובות:
י״א שנצרך היה להעבירם בברית מחודשת לאחר שבנ״י בחטאם ביטלו הברית הראשונה(עיין רבינו בחיי)
וי״א כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה' ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד הנאמן מה שגמר אומר הנסתרות לה' א-להינו והנגלות לנו וגו' הרי שעל הערבות מדבר הכתוב,( אור החיים )
והגדיל להחשיב ענין זה הכלי יקר באומרו:
כי הערבות סבה גדולה להשיב רבים מעון ( הכלי יקר כאן).
האם ענישה קולקטיבית מוצדקת או לא? זהו דיון ארוך יש כנגדה טענות רבות ותרעומות אבל יש לה גם תועלת וגם הצדקה מסוימת מצד שני. גם הדיון סביב פגיעה בחפים מפשע במלחמה האחרונה בעצם עוסק בזה. עיננו הרואות שמורים רבים וכן מפקדים בצבא משתמשים בענישה קולקטיבית. גם ערביי עזה בודאי שילמו מחיר כבד על פשעי החמאס.
מה יחסה של התורה לנושא?
שיטת אחריות קבוצתית מדורגת:
מובא במסכת שבת נד:
כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו .
יש לנו ערבות הדדית והיא מדורגת. כל אחד בחברה יתן את הדין בהתאם למעמדו ויכולתו. זה מלחיץ אולי אבל מצד שני מאוד מועיל. החברה כך שומרת כל עצמה. המורה בכיתה משתמש בשיטה הקולקטיבית כדי לעורר את הכוחות החיוביים להוביל ולקדם את החבורה. אנו מפסידים מחטאי הזולת אבל גם מרוויחים מזכויותיו.
שורשה של הערבות ההדדית נעוץ בהבנה שכולנו בני איש אחד אנחנו שכולנו חלק מאורגניזם אחד גדול אשר יש לו גם יעוד משלו וגם נשמה משלו. המשימה לתקן את העולם משימה לאומית. אבל כאנשים פרטיים אין היא מעשית .
ואומר רבינו בחיי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות:
האחת- שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם, אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו.
השני- שיהיו זוכים לעולם הבא בקיום התורה.
אומרת המשנה:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר {ישעיה ס-כא} ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. (סנהדרין צ ע"א)
הפרשנים מתקשים בהבנת המשנה, וכי אין בקרבנו רשעים?!
הפרוש המקובל למשנה שכולם קיבלו כרטיס לעולם הבא, אבל יש כאלה שקרעו אותו או לא מאמינים שזה כרטיס אמיתי חלילה וכדו׳.
אבל על פי הנאמר כאן אפשר להסביר כך: הזכות לעולם הבא שייכת לעם בכללותו, אמנם יתכן שפרטים ממנו הפסידו את חלקם, אבל מכוח הערבות ההדדית יתכן ונוכל לפדות את כולם בע״ה לבלתי ידח ממנו נדח.
בברכה בעז מלט