בשירת האזינו אומר משה לבני ישראל בין השאר:

{מג}  הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:

ברצוני הפעם לנסות להבין את סוף הפסוק, מה הקשר בין האדמה הכפרה וישראל?

א.      לדעת רש״י צריך לקרוא את הפסוק כביכול יש ואו לפני המילה עמו, וכיפר אדמתו ועמו. וכך כותב:

וכפר אדמתו עמו. ויפייס אדמתו ועמו (ב) על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב: וכפר. לשון רצוי ופיוס, כמו אכפרה פניו (בראשית לב, כא.), אנחיניה לרוגזיה: וכפר אדמתו. ומה היא אדמתו, עמו, כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר רצית ה' ארצך (תהלים פה, ב.), במה רצית ארצך, שבת שבות יעקב (שם).

ב.       ואילו לדעת הספורנו ואור החיים הפרוש הוא שהארץ תתכפר ותתנקה מהחטאים שנעשו עליה בזמן הגלות שלנו ממנה, וכך אומר הספורנו:

וכפר אדמתו. בהשמה מהם ממה שנעשה בה:

להסבר זה כאילו שנוספה האות מם לפני עמו. 

ג.        ואילו לדעת רבינו בחיי והא״ע צריך לקרוא בפסוק כאילו יש על ידי לפני עמו, וכיפר אדמתו על ידי עמו, וכך כותב הא״ע:

שהעם יכפר על האדמה כי כן מצאנו אבנים שחקו מים גם נמצא כפור בלא מלת על כמו וחטאת אותו וכפרתהו והטעם כי ישראל יעשו נקמה בגוים והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה כמו ולארץ לא יכופר והוא דבר בטעם המקום.

הסבר זה מתישב עם תחילת הפסוק המדבר על הנקמה שיקום השם על שפך דם עבדיו. 

ד.       הסבר אחר בחז״ל כאילו שכתוב וכיפר אדמתו לעמו. וכך מובא בסיפרי: רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל- ארץ ישראל מכפרת  עליו שנאמר ( ישעיה מג) העם היושב עליה נשוא עון. ועדיין איננו יודעים אם פוסקין עוונותיהם עליה או נושאים עוונותיהם עליה, כשהוא אומר וכיפר אדמתו עמו- הרי פוסקין עוונותיהם עליה. 

ה.       

פרוש זה מאוד מנחם ומעודד אותנו. על פיו בעצם הישיבה על הארץ אנו נלך ונטהר מהקלקולים והשם יסלח לנו על עוונותינו. אכי״ר. 

בברכה בעז מלט