בס"ד עש"ק פרשת וירא התשע"ה
כאשר המלאכים מצילים את לוט ומשפחתו מסדום בדקה התשעים לפני המהפכה אומרים לו כך:
{יז} וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה: ( בראשית יט, יז)
מדוע המלאכים צוו על לוט לא להביט לאחוריו?
על דרך הפשט אמרו לו לא להרהר על חתניו שנשארו בעיר ושלא יתמהמה בדרך.
ורש״י פירש:
אל תביט אחריך. אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול:
נראה שכוונתו לומר שלראות בפורענותם של רשעים מבלי להינזק לא כל אחד ראוי ומסוגל לכך. משמע מזה שאם היה צדיק היה ראוי וטוב שיביט על מהפכתם. וצריך עיון בזה שככלל למדנו שיש להתרחק מלראות קלקולים ומה תועלת יש לראות את הפיכת סדום?
פשוט שאת המעשים הקלוקלים יש להימנע מלהביט, אבל לראות את עונשם של רשעים יש בזה תועלת, ועל זה אומר דוד המלך "ישמח צדיק כי חזה נקם". וכן אומרת התורה "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ומתוך כך אמרו שירה להשם.
הרמב״ן מוסיף פרוש נוסף. במקום שיש מגפה- אזי גם באוויר המקום יש משהו ממנה. וההבטה של האדם מקשרת את מחשבתו לאירוע בו מביט ומתוך כך הוא עלול להינזק.
וכך קרה לעירית אשתו של לוט שמתוך שהביטה קישרה את עצמה למכה וכך היא הגיעה גם אליה ודבקה בה. ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח( בראשית יט, כו)
מוסיף על גבי זה הרמב״ן נדבך נוסף בשם פרקי דרבי אליעזר, את השכינה שירדה על סדום להפכה, כיון שירדה השכינה, עירית אשתו של לוט בהביטה לאחוריה פגשה את אחורי השכינה ונעשית נציב מלח.
למדנו ממנו שהפיכת סדום עם כל נוראותה היא היתה גם מקום גילוי שכינה, כשם שיש גילוי שכינה בשדה המלחמה, כִּי יְ-ה-ו-ָה אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ (דברים כג,טו)
אור החיים הקדוש מוסיף הסבר נוסף:
פני האדם מגלים את פנימיותו, חושפים את מה שפעל ועשה. לזה אמר המלאך שלא יחזירו פניהם למול העיר, כי שם נמצאים המשחיתים ואם יביטו חבורת לוט כלפי העיר, אותם מלאכים משחיתים יבחינו בפניהם בקלקולם ויפגעו גם בהם.
דבריו עמוקים אבל צריכים באור, הרי אם חפץ השם להציל את לוט ובני ביתו מה אכפת מהמשחיתים? אבל התשובה היא כך: אם משפחת לוט מסוגלת לברוח מסדום ולהתנתק לגמרי מכל העולם הזה, להיגמל מכל התרבות הזו- אזי היא זכאית לחיים. אולם המביט לראות את הנעשה שם מגלה שלבו עם אנשי סדום וחס עליהם, אז פניו מגלות את סימני התעוב שעדיין נמצאים בו ואז מלאכי החבלה יכלים לפגוע בו לרעה.
לסיכום: הכלל שלמדונו כאן שמוטב לנו להימנע מלראות את חטאי וקלקולי הזולת. גם לא לקרוא על כך בעיתון או במחשב. אחר המחשב הולכת המחשבה ואחר המחשבה גם נגררת העשייה. ולראות בעונשם של רשעים יש מקום למי שאין בו מקלקולם. ועוד יש ללמוד שאל לנו להביט לאחור בחיינו אלה דווקא קדימה. כוונתי שמאורעות העבר אמנם יכולים ללמדנו רבות ולקדמנו ויש חשיבות להבינם, אבל להביט אחורה יכול להיות מכשול כשברצוננו להיגמל מעבר שלילי. הכלל בזה הוא כך, אם המחשבות וההזכרות בעבר מחזקת אותנו –יש בה תועלת. אולם אם נבחין שהזיכרונות מנמיכים אותנו, מייאשים וכדו' אזי מוטב להביט רק קדימה.
בברכה בעז מלט