בס"ד                                         י"ז טבת התשע"ה

התורה בפרשת שמות מספרת לנו על שלושה ניסיונות שבהם התנסה משה:

1. איש מצרי מכה איש עברי. 

2. שני אנשים עברים ניצים. 

3. הרועים מגרשים מהבאר את בנות יתרו כהן מדין. 

במבחן הראשון התנסה משה ניסיון שהביא אותו להחליף צד. לעזוב את השתייכותו למצרים ולהצטרף לעברים.  בטח שפרעה המלך עשה הכל כדי שמשה יגדל כמצרי גאה לכל דבר. אבל הזדהותו של משה עם הצד הסובל הצליחה להביא אותו לשנות את כל השקפת עולמו. משה רבינו הרג את המצרי והציל את העברי. 

הניסיון השני מביא אותו לקחת אחריות ומנהיגות בתוך עמו. הוא לא הרשה לעצמו לעצום עיניים ולהתעלם ולכן משה הוכיח את המכה. ויאמר לרשע למה תכה רעך. בעקבות זאת הלשינו עליו לפרעה על הריגת המצרי והוא נאלץ לברוח ממצרים. 

יתכן שבית הגידול שלו בארמון המלכות גם תרם לכך, שיראה גינוני מלכות ויפתח כישרונות מנהיגות. 

הניסיון השלישי מאוד משמעותי דוקא לאור הניסיונות הקודמים. משה רבינו לא למד לקח כביכול למרות שהוא נאלץ לברוח ולשלם מחיר אישי גדול מאוד. הוא ממשיך בדרכו להירתם להצלת הצד החלש המעונה. ועוד שכאן אין בכלל מבני עמו. והירתמותו מבטאת את הדאגה האוניברסלית לכל הסובלים בעולם. 

הרמב״ם במורה נבוכים מתאר את דרגות הנבואה השונות ובתיאורו את הדרגה הראשונה כך כותב:

הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע אלוהי המניע אותו וממריץ אותו למעשׂה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים. והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה אומרים: צלחה עליו רוח ה' או לבשה אותו רוח ה' או נחה עליו רוח ה' או היה ה' עִמו וכיוצא באלה הביטויים. זאת היא דרגת שופטי ישֹראל כולם, אשר נאמר עליהם בצורה כוללת: וכי הקים ה' להם שֹפטים והיה ה' עם השֹפט והושיעם (שופטים ב', 18). זאת גם דרגתם של משיחי ישֹראל המעולים כולם...דע שכוח כזה לא עזב את משה רבנו מאז הגיע לבגרות. לכן נתעורר להרוג את המצרי ולהרתיע את החוטא מבין שני הנִצים. מעוצמת הכוח הזה שבו, אפילו לאחר שפחד וברח, בהגיעו למדין זר ופוחד, מכיוון שראה עוול כלשהו, לא התאפק מלהסירו ולא יכול לשׂאתו, כמו שנאמר: ויקם משה ויושִען (שמות ב', 17). עד כאן דברי הזהב של הרמב״ם. 

ונראה שיש בניסיונות אלו רמז לשלושת הבתים: בית ראשון התאפיין במלחמות בין ישראל לעמים שמסביבם, שהיו מקל חובלים לרדות בישראל כאשר סרו מדרך הישר. ותפקיד המנהיגים אז היה להציל את ישראל מיד מכהם. 

בבית שני הנגע העיקרי היה מלחמות פנימיות בישראל. מלחמות בין כתות כצדוקים, ביתוסים, איסיים, פרושים. מחלוקות בית הלל ובית שמאי. וגם שנאת חינם שבעטיה נחרב בית מקדשנו. 

בית שלישי שיבנה בקרוב בע״ה יתאפיין בהארת ישראל לכל הגויים. ובהשכנת שלום בין כל הגויים ומתוך כך אפילו בין כל החיות. 

וכך מתנבא ישעיהו הנביא:

א הדבר אשר חזה, ישעיהו בן-אמוץ, על-יהודה, וירושלים.  ב והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית-י-ה-ו-ה בראש ההרים, ונישא, מגבעות; ונהרו אליו, כל-הגויים.  ג והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-י-ה-ו-ה אל-בית א-לוהי יעקוב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו:  כי מציון תצא תורה, ודבר-י-ה-ו-ה מירושלים.  ד ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים; וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות--לא-יישא גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדו עוד מלחמה.  {ישעיהו ב}

בברכה בעז מלט