בס"ד                             חוה"מ פסח התשע"ה

מצד אחד אנו רואים שהשם עשה ניסים גדולים וחסדים עצומים לעם ישראל שלא על פי סדרי הטבע ביציאת מצרים, מצד שני הביא מכות קשות למצרים גם הן שלא ע״פ טבעו של עולם. העולם עבר "רעידת אדמה" והעניין לא מתרכז רק בסדרי ההנהגה בזמן ההוא בלבד, אלה שמאז השתנתה הנהגת השם לכל הדורות. הרב קוק אומר: ״ יציאת ישראל ממצרים, תשאר לעד האביב של כל העולם כולו״. בחירת עם ישראל ע״י בורא העולם ונתינת תורה לעם זה, תפקיד עולמי מכריע יש לה.

עד יציאת מצרים השם הוריד חיים לעולם בלי כמעט דרישות מוסריות מהעולם וכאן מתחילה דרך חדשה, אתם רוצים גשם? תקיימו מצוות. 

לכאורה יצא שהשם המעיט את מידת חסדו לעולם מאז יציאת מצרים מחסד ללא גבולות שהרעיף עד אז לחסד של התחשבנות. אולם לא כך אומרים חכמינו, אלה חסד ללא גבול הינו חסד של ויתור והשם חיכה ליום שיוכל לתת חסד של דין. שהעולם יוכל להתקיים בזכות וללא ויתורים, וזהו חסד גדול יותר. והנה הגיעה השעה שכל הדורות חיכו וציפו לה שהשם יוכל לצמצם את חסדו כביכול ובכך לגלות את מעלת קיום המצוות והמעשים טובים שלנו. העולם הגיע לגיל ההתבגרות ומתחילה ציפייה ממנו לרמת התנהגות בוגרת. וזו גם אחת הסיבות לשנאת ישראל בעולם, עם שייעודו לתקן ולרומם את שאר העמים. 

חג החירות לא מסתכם רק בחרות הגשמית, עוד בא לגלות את החרות על הלוחות. את היעוד הגדול לכל האנושות ושאר העולם להשליט את הנשמה על הגוף.

לכאורה דברינו סותרים את דברי התורה החושפת את ראשית הופעת שם הויה בעולם מאז יציאת מצרים, כפי שמוזכר בראשיתה של פרשת וארא. ושם הויה מבטא הנהגה של העולם על טבעית. עד יציאת מצרים השם הנהיג העולם בשם א-לוהים ומכאן והילך בשם הויה. אך באמת הדברים מתיישבים יפה, עד יציאת מצרים הטבע בעולם נוהג כמנהגו ללא השפעה ניכרת להתנהגות בני האדם מלבד בכמה אירועים יוצאי דופן כדור המבול, סדום וכדו׳. אז כשהעולם מתנהג בהנהגת שם א-לוהים הוא נהנה מחסד של ויתור מאת הבורא המסתיר את ציפייתו המוסרית ולא מצמצם את שפעו לעולם בשל התנהגות קלוקלת. אולם מאז יציאת מצרים התביעה המוסרית מהעולם החלה להגלות לכולם. 

אמנם גם הופעת החסד של הדין מגיעה בשני שלבים, ראשית הגיע בפסח חסד של הקפה ובשביעי של פסח הגיע חסד של דין. חסד של הקפה דומה לחסד של ויתור, כי בשניהם אין תשלום של מקבל החסד, כשיצאנו ממצרים לא היינו צדיקים כל כך גדולים אבל השם הקיף לנו, לא ויתר על התשלום אבל המתין לו. למי נותנים הקפה? למי שיש לו יכולת בעתיד לשלם על הסחורה. הרב קוק קורא לזה זכות של הזהות. הזהות של עמ״י כזו- שהשם החליט ששווה לו להשקיע בנו. שביעי של פסח שבו התרחשה חציית ים סוף כבר מגלה את החסד של הדין. כבר יש לעמ״י זכויות בעצם הליכתו אחר ה׳. אמנם במובן מסוים עדיין השם מרעיף עלינו חסד של הקפה, כי עד היום טרם השלמנו את המלאכה. 

שאר העולם עוד לא היה מוכן לקבל התורה ואפילו שבע מצוות בני נח רפויות הן בידם. אבל מתקרב היום שכל העולם יזכה להנהגת  חסד של דין ואז ההתנהגות המוסרית של הגוים תשפיע על קבלת השפע ממרומים. אז יכריזו כולם כי השם הוא הא-לוהים.

בברכה בעז מלט